שנים את בחיפושים אחר הנפש התאומה.
שנים את יוצאת לדייטים כושלים וחוזרת הביתה עם הרגשה של אכזבה.
שנים את מתהלכת ברחובות כמו זומבי, בתקווה שהוא יתקל בך, תתאהבו והכל יהיה כמו בסרטים.
שנים את פוגשת זוגות שרבים ונפרדים ואת אומרת לעצמך "לי זה לא יקרה, כשאפגוש את הגבר שלי, אצלינו הכל יהיה מושלם, אנחנו נבין זה את זה, אנחנו נאהב למרות כל המגרעות שלנו, אנחנו נצחק בלי הפסקה וגם אם נריב, נדע כיצד ליישר את ההדורים.
שנים כולם מנסים להכיר לך את הבנים, האחים,הנכדים, בני הדודים, העמיתים או השכנים שלהם ועם זאת, אף לא אחד לא מבין אותך.
שנים את שואלת את עצמך את השאלה "מה לא בסדר בי? למה כולן מוצאות את הגבר של חייהן ואילו אני, אני תקועה, כלום לא הולך..."
ואז זה מגיע, את מכירה אותו, בדרך הכי מביכה שיש, כשאת דורכת בטעות על צואת כלב, במדרחוב, הוא יושב שם באיזה בית קפה עלוב וצוחק ואז את מרימה את מבטך הנבוך ורואה אותו ואיכשהו, מבפנים, את מרגישה שזה הוא!
את מחייכת לו חיוך חסר אונים ואולי זה מה שכבש אותו בך, הוא ניגש אליך עם ערימת מפיות ומושיט לך אותן.
מכאן הכל מתחיל, האהבה הזו שחלמת עליה שנים, ההבנה, הצחוקים, המריבות הקטנות והפיוסים הגדולים, ההתרגשות הזו בתוך הלב בכל פעם כשאת מקבלת ממנו הודעה בWATSAPP, החיוך הדבילי שאיתו את נרדמת לאחר שלרגע את נזכרת בו.
האהבה הזאת כשאת מתפשרת על דברים שלא חשבת שאי פעם תוכלי להתפשר עליהם, כמו למשל העובדה שהוא לא מוריד את מושב האסלה, רוב הבנות יודעות כמה זה מרגיז.
ואז, לאחר ששנים חיכית לו, לאהבה הגדולה של חייך, את עושה טעות מרה.
את קונה לו סוני פלייסטיישן ליום ההולדת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות