היי, מאז ומתמיד ידעתי שאני אוהבת בנות, הקראש הראשון היה בגיל 8 על ילדה מהכיתה, אבל אחריה היה קראש על ילד מהכיתה. הגדרתי את עצמי כבי במשך רוב שנות חיי, והרגשתי מאוד בנוח עם ההגדרה, הייתי בזוגיות עם גברים, ארוכות, קצרות, ומיניות, אבל תמיד הרגשתי שמשהו חסר. יצאתי בפני אמא וסבתא כבי, זה היה קשה מאוד אבל בסופו של דבר אמא הייתה בסדר עם זה.
לפני שלוש שנים עברתי תקיפה מינית, ומאז אני לא יכולה להסתכל על גברים, לא נמשכת, לא מפתחת רגשות, ולמרות שניסיתי, נגעלת מהמגע שלהם, עברתי טיפול פסיכולוגי אך המשיכה נעלמה כלא הייתה.
ובו זמנית, המשיכה לנשים התעצמה לרמות שבחיים לא הרגשתי לפני, אני כרגע בזוגיות מאוד אוהבת עם אישה, ואני מרגישה שמה שהרגשתי שחסר בקשר עם גבר מצאתי איתה.
אני כבר לא מרגישה בנוח עם ההגדרה כבי, לרמות שזה צורם לי ומעיק עליי וגורם לאי נוחות פיזית, ולעומת זאת לסבית מרגיש לי כל כך נכון ומשחרר.
אבל זה לא שלא נמשכתי לגברים בעבר, אז אני לא יודעת אם זאת ההגדרה הנכונה.
הבעיה היא המשפחה. הן יודעות שאני בי ולכן חושבות שיש לי בחירה, ואני בוחרת לצאת עם נשים, והן מתנגדות לזה, וכשניסיתי להסביר שאני כבר לא נמשכת לגברים, שתיהן אמרו שזה בלתי אפשרי, הייתי בקשרים מיניים עם גברים ומשיכה מינית לא משתנה באמצע החיים.
איך אני מסבירה להן את המצב? איך אפשר להסביר להן את מה שעובר עליי בצורה הגיונית שאולי תעזור להן להבין אותי?
ומה לגבי בכלל? ההגדרה לסבית בכלל נכונה כלפיי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025