האם אי פעם הצלקות שהאקס השאיר לי יעלמו?

לפני שנה וקצת נפרדנו אחרי שלוש שנים של קשר לא פשוט בכלל.
במשך השנה הזו בניתי את עצמי ואני עדיין בונה, עובדת,לומדת, יוצאת עם אחרים אבל עדיין בכל פעם שאני נוגעת מעט בפצעים שהוא השאיר לי הזכרונות הכואבים עולים ואיתם גם הדמעות. אין לי מילים לתאר בכלל עד כמה הבנאדם הזה פגע בי והשאיר לי את הלב מחורר ומצולק, אני מאמינה שאם היה אפשר לראות כאב נפשי אני הייתי נראית מצולקת עד כדי כך שאי אפשר היה לזהות אותי. הוא שינה אותי במשך השלוש שנים האלה מאדם תמים ושמח עם לב טהור לבחורה קשה, חרדתית ועצובה שלובשת מסכות של שמחה. בקשר הזה הוא היה נותן לי את ההרגשה תמיד שהוא אוהב אבל כל פעם שסמכתי עליו ונתתי לו את הלב שלי הוא לקח אותו וניפץ אותו לאלפי חלקים ועד שהייתי מאחה אותו הוא היה גורם לי לתת בו אמון מחדש ואז שוב פעם הוא לקח את הלב שלי שמר עליו וניפץ אותו בחזרה. היה מקלל, מתעלם, צועק,נותן לי את היחס הכי מדהים בעולם,שוכב איתי ואז מתעלם ממני, היה קר אלי ואדיש, בוגד בי עם בחורות וכשהייתי מוכיחה אותו היה אומר שאני בחורה משוגעת עם הזיות. לא יכולתי לעזוב אותו הייתי לבד באותה תקופה בלי הרבה חברים ומשפחה לא היה לי מישהו אחר מלבדו והעדפתי להיות עם בחור ששובר לי הלב מאשר להיות לבד. נכנסתי לדיכאון, ניסיתי לברוח, הייתי משוטטת בלילה ברחובות, בולעת כדורי הרגעה, משקרת לרופאים כדי שיתנו לי מרשמים לכדורים,בבוקר לובשת מסכות שאני מאושרת אבל בפנים ריקה ורקובה, כדי למלא את החור שהיה לי בלב הייתי שולחת לו הודעות של אהבה מחפשת חום בלב האפל שלו, הייתי הולכת אליו כדי למצוא חום ומה שקיבלתי בקושי הספיק כי הוא השתמש בי לסיפוק המיני שלו ותו לא, בבוקר לא התייחס אלי שוב, והתעלם מההודעות שלי ומהשיחות שלי זה היה מין מעגל כזה אינסופי,הייתי בוכה לו ומתחננת למעט יחס הוא התעלם ולא יכולתי לסבול את זה מצאתי נחמה בדברים אחרים,לקחתי כדורים ושתיתי אלכוהול, ירדתי במשקל הייתי כמו זומבי מהלך החברים המעטים שכן היו לי אמרו לי לברוח ממנו כי הוא הורס אותי לא הקשבתי ולהם לא היה כוח עלי, נשארתי איתו. האמנתי שלמרות שהוא רע אולי הוא אוהב אותי בתוך תוכו פשוט הכחשתי את כל הדברים הרעים שעשה לי התעלמתי מהפצעים ונשארתי איתו. רק אחרי שלוש שנים פקחתי את העיניים אחרי שתפסתי אותו בוגד בי עם מישהי אחרת במשך כמה חודשים בצורה בוטה למדי, פשוט ברחתי וניתקתי קשר וסופסוף הבנתי. הלב שלי מרוטש פשוט. הייתי בוכה לילה לילה במשך חצי שנה עד שקמתי על הרגליים והתחלתי לשקם את עצמי, היום אני במקום טוב יותר, הוא כרגע עם בחורה אחרת , שכח אות מהר מאוד. ועם כמה שאני שונאת אותה אני גם מאוד מרחמת עליה, היא לא יודעת מה היא הולכת לעבור איתו, הוא השטן בהתגלמותו. למרות שטוב לי יותר עכשיו עדיין מאוד כואב לי לפעמים, מתי הצלקות יעלמו? מתי יפסיקו לכאוב לי הזכרונות האיומים האלה? אני כל כך כועסת על עצמי שלא יצאתי מזה בזמן כי זה רק הרס אותי