ברחתי מהבדידות לארהב והגעתי בידיוק לאותו מקום

היי לכולם
מגיל ההתבגרות בער בי החלום האמריקאי והחיים האמריקאים בכלל...לכן החלטתי שברגע שהשלים את חובתי למדינה אני יעבור לאמריקה...חצי שנה לפני שהשתחררתי האקסית שלי נפרדה ממני אחרי שנתיים של קשר..זה גמר אותי...הייתי חצי בן אדם ,תקופה מאוד רעה בחיים שלי...שהביאה אותי לקדם את החלום שלי ולטוס ממש סמוך לשחרור...תקופת הפרידה הייתה באמת משבר בשבילי אבל עברתי אותו לאחר הפרידה היה מאוד קשה לי להיות לבד ,גם אם זה אומר חברים או סתם סטוץ...
ברגע שהגעתי לאמריקה מצאתי את עצמי במקום מאוד אינטנסיבי עם עבודה 24/7 עם אנשים...,לאחר תקופה מסויימת הכרתי מישהי שהפכה להיות האהבה החדשה של החיים שלי,מישהי אמריקאית....
לאחר שנה היא החליטה שהיא לא רוצה עוד כי יש בעיות..בעיות שאף פעם לא טרחנו לטפל בהם מהסיבה שהיא בחיים לא הציפה אותם עד שיום אחד הכל נגמר,היא הייתה הכל בשבילי פה חברה בית משפחה הכל...ברגע שזה נגמר למי שמכיר את התרבות האמריקאית היא לא כמו שלנו...היא שונה לגמרי...שבוע לאחר מכן מצאתי אותה כבר עם מישהו במיטה וממקום של הגיבור שלה הפכתי לסתם עוד בן אדם,אותי זה שבר......לאחר חודש וחצי החבר הכי טוב שלי שבמקרה גם השותף שלי החליט שאנחנו צריכים להתפצל עקב ההתנהלות שלי עם הבחורה האחרונה ועוד כמה סיבות אבל מה שגרם לו בעיקר להגיד את זה ,זה בגדול ההתנהלות שלי בפרידה ,לא אשקר בכיתי כאבתי חפרתי לו עליה יום יום אבל מה אני יכול לעשות היא פשוט תמיד במחשבות שלי ...ובסופו של דבר נותרתי לבד..
הגעתי למצב שאני פשוט סובל שאני לבד אני תמיד מחפש אנשים סביבי ותמיד אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו כדי לא להיות לבד...שאלתי מישהי שאני מכיר ומכירה אותי היא חושבת שאני חייב ללמוד להנות מהחברה של עצמי וללמוד לאהוב את עצמי....אני לא יודע מאיפה זה מגיע ומה קרה לי בכל הדרך שעשיתי בשנים האחרונות ,מהחברה הראשונה עד לשניה ולכל הפרידות אף פעם לא הייתי בן אדם חלש אופי ,יכול להיות שאני לא שלם עם עצמי או שאני לא אוהב את עצמי אולי זה מגיע מהפרידות ופשוט אף פעם לא התמודדתי אבל אני באמת רוצה להיות מסוגל להנות מהחברה של עצמי וגם אם זה אומר להכנס לדירה שלי בלי לחפש רק עם מי אפשר להיות....