ההורים שלי מתייחסים אלי כמו לילדה קטנה, מה לעשות?

אני בת 24 ואין לי חיים כמו לבנות אחרות בגילי ואני כמו ילדה קטנה שתלויה בהורים כול הזמן . כול החיים אף פעם ההורים לא נתנו לי עצמאות ואף פעם לא סמכו עלי שאצליח להסתדר לבד ובכוחות עצמי . בגללם אני נמנעת מלעשות דברים ויושבת הרבה בבית ולא יוצאת לבלות ויוצאת מהבית רק לעיתים רחוקות וגם בגללם אין לי חברות . יום אחד למשל שהלכתי לתל אביב עם חברה בערב אז אמא שלי טלפנה מלא פעמים ושלא עניתי לה כי לא שמעתי את השיחה אני חושבת אז היא טלפנה לחברה שלי והתחילה לצעוק עלי ועשתה לי בושות ומאז החברה הזאת כבר הפסיקה לדבר איתי . מצד אחד ההורים אומרים שאני לא בוגרת לגילי ולא יודעת כלום ומצד שני עד שאני עושה משהו הם מקלקלים לי ומונעים ממני לעשות אותו ובגללם אני תקועה באותו המקום בחיים ולא מתקדמת לשום דבר ובגללם אני עוד ילדותית ותלותית ולא בוגרת . אפילו את הכרטיס אישרכרט ביטלו לי למרות שאני לא בזבזנית אבל לפעמים מתחשק לי להזמין משהו דרך האינטרנט משהו שאני רואה ומוצא חן בעיניי ובגללם אני לא יכולה . ושהיה לי כרטיס ובסך הכול פעם אחת הזמנתי אז הם צעקו עלי שאבטל את ההזמנה ובגללם נאלצתי לבטל . גם הרבה פעמים הם מעליבים אותי ואומרים לי שאני טיפשה ושאין לי שכל וכאלה מילים ושאנשים יכולים לעבוד עלי ושאני מאמינה לכול דבר אבל זה לא נכון הם טועים לחלוטין יש לי שכל ואני לא טיפשה ואני כן חושבת לפני שאני עושה משהו . וגם הם כול הזמן עושים לי חשבון לכסף זה הכסף שלי וזכותי לעשות בו מה שאני רוצה וזה מעצבן שהם מחליטים עלי ושאם מתחשק לי לקנות משהו אז אני לא יכולה בגללם או שאם מתחשק לי ללכת לאיזה הופעה של זמר מחו"ל אז אני לא יכולה ואם כן אז הם קובעים לי להזמין רק ליציע ואני לא אוהבת ביציע אני לא רואה משמה כלום . למשל היה זמר שבה לארץ ורציתי לראות אותו בVIP ובגללם נדפקתי וראיתי אותו ביציע כי לא הייתה לי בררה כי הם אמרו או שהיציע או שלא אלך להופעה בכלל אז גם מחוסר בררה הלכתי ליציע . גם עכשיו רציתי ללכת להופעה של אותו הזמר בחוץ לארץ לראות אותו ב vip ומצאתי חבילת נופש כולל ההופעה שלא עולה בכלל הרבה כסף אבל גם אין לי כרטיס אשראי בשביל להזמין וגם אם היה לי והייתי מזמינה אז הם היו אומרים לי לבטל והיו מונעים ממני ללכת והיו אומרים איך תסתדרי לבד ושלא יקרה לי משהו ושמפחיד שאהיה לבד ועוד ועוד . אני כבר בת 24 ! ילדות בגיל 16 הולכות לבד לחוץ לארץ ומסתדרות אז למה שאני לא יסתדר ? זה פשוט מרגיז אותי שבגלל ההורים אני מחמיצה דברים ומרגיז אותי שאני כול הזמן נכנעת להורים ולא מצליחה לעמוד על שלי וגם שאני מפחדת מההורים . יש לי מישהי במשפחה שלמרות שההורים מתנגדים לה לדברים היא תמיד מורדת בהם באמת הלוואי והייתי כמוה חזקה ומורדת אבל יש משהו שעוצר בעדי למרוד וזה לא האופי שלי ואני מרגישה שלמרוד בהורים זה משהו רע וכמו לעשות איזה פשע וזה להדאיג אותם ודברים כאלה ושאמא שלי חוטפת עצבים אז זה יכול להשפיע על הבריאות שלה ובגלל זה אני פוחדת שלא יקרה משהו להורים שלי באשמתי אבל אני גם לא יכולה להמשיך לחיות ככה בין 4 קירות ובלי חיי חברה ובלי בילויים וכלום . אלה לא חיים אני מרגישה כמו בכלא ואני רוצה לצאת לחופשי ולהיות כמו כולם . לא עשיתי שום דבר רע למה לאחרים מותר לעשות הכול ולי לא מותר כלום ? אני גם הולכת עם ההורים לטיפול משפחתי וכול מה שהפסיכולוגית אומרת להם לא עוזר להם והם ממשיכים להתנהג ככה ולא מפנימים אם זה . אני באמת מיואשת ולא יודעת מה לעשות . גם אני בן אדם כמו כולם ויש לי רצונות להתפתח ולהתבגר וללמוד דברים חדשים ולהרחיב אופקים ולא להיות תלויה באף אחד ולהיות חופשיה . גם אם אגיד להם למשל שאני רוצה ללכת לכמה ימים לאילת לקבל עצמאות הם לא יתנו לי למרות שזה פה בתוך הארץ כי כמו שאמרתי הם חושבים שאני תינוקת ולא יודעת להסתדר . אבל הם לא מבינים את זה שגם אם הולכים לאיבוד אז בסופו של דבר אפשר להגיע ליעד והיום יש את הפלאפונים גם ויש wazz שמראה דרכים ושגם אם הולכים ברגל אפשר להשתמש בו והוא יכוון למקום וגם אפשר לשאול אנשים . וזה לא שאני הולכת למקומות בודדים שאין בהם אף אחד וששמה יש סיכון שיכול לקרות לי משהו אני פה הולכת למקומות עם מלא אנשים אז מה כבר יכול לקרות ? נכון שעדיין יש סיכונים אבל למרות הכול אנשים הולכים ומתפקדים . למשל למרות פיגועים שהיו עדיין אנשים לא מפחדים והולכים . אין מה לעשות בן אדם לא יכול להיות סגור בבית וחוץ מזה למה שיקרה משהו רע ולמה תמיד לחשוב שלילי . זה כול מה שרציתי להגיד בבקשה תנו לי עצות אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות אם ההורים ואני פוחדת להישאר במצב הזה בגיל 30 גם . חבל עלי כי אני עוד צעירה ובמקום לפרוח אני נובלת