מרגישה בדידות איומה ועצובה, האם נגזר עליי להיות לבד כל החיים?

אני בנאדם חברתי, אני אוהבת את החיים ולהנות מהם, לאו דווקא בקטע של ביזבוזים והנאות חומריות, אני אוהבת אנשים וחברים..
לא מרגישה שאני חשובה למישהו אנשים דורכים עליי כמו על סמרטוט, שאני עודמת על שלי - זה תמיד מתפוצץ ואז אני נכנסת למערבולת יותר בודדה.
פשוט לא סופרים אותי.
:(
יכול להיות שאני רוצה וצריכה מאנשים קרבה ואהבה שהם פשוט לא יכולים לתת לי אבל אני לא חושבת שאני מגזימה.. אני הולכת לטיפול כבר זמן מה כדי לטפל באפקט של הרגישות שיש לי.
ההבנה שלאנשים יש חיים משל עצמם ברורה לי וגם לי יש את החיים שלי , האתנחתא של יציאות ובילויים בסופש זרה לי כ"כ :( אנשים מתסייגים ממני אני לא מרגישה שאני חשובה למישהו.
לפעמים אני מתעצבנת מאוד מהדחייה וגורמת לפיצוץ, אני לא מקללת או תוקפת אני פשוט מציבה גבולות ואומרת שאני מרגישה ורואה שאני פשוט סוג ב'.
חברים טובים שכן אהבתי והרגשתי שרוצים בחברתי וקרבתי עברו לאירופה לכל החיים ואני נשארתי די לבד, למרות שגם היחיסם איתם היו מאבקי כוחות שהרגשתי שהמון יורדים עליי ומבטלים אותי :(
אני יודעת לקבל "לא" אני מבינה מה זה כשאנשים עסוקים ואין להם יכולת וזמן , גם לי יש עבודה במשרה מלאה ועיסוקים :( אבל אני מרגישה כ"כ לבד.. בבקשה אל תשפטו אותי :( אני לא רוצה לחיות בהשלמה של "זה המצב" אבל כואב לי שאפילו אין לי מישהי או מישהו סתם לרדת איתם לאילת לעשות כיף למלא מצברים ולחזור לשגרה :( אני בודדה.
אני לא רוצה בן זוג שימלא את החור הזה , אני מנסה להכיר בן זוג וזה תהליך לא נעים ואני גם לא מתפשרת ומסכימה לכל אחד רק כדי למלא את משבצת הבדידות.
כבר הגעתי למסקנה שאני בחורה פעילה מאוד ולכן אני רוצה לו"ז פעיל ומרתק אבל הלבד הזה מכאיב לי.
אני רוצה מישהו לחלוק איתו את החוויות, אני רוצה חברה לצחוק איתה ולפטפט איתה ולא מישהי שתפגע בי ותעיק לי על הנשמה, שתנחית אותי כדי להרגיש טוב עם עצמה.
אני מרגישה הרבה פעמים שאני המקפצה והמדרגה של אנשים כדי שירגישו טוב עם עצמם ושיש נואשת חסרת חיים שתמיד מוכנה לכל גחמה שלהם :(
אני מרגישה שנגזר עליי לסבול שנגזר עליי לא לחיות, אני לבד ואין לזה מנוס :( אין לי מצב כלכלי שמאפשר לי אפילו לסוע לחופשה קטנה בחו"ל להתנקות מכל החרא שמציף אותי כאן ולהתנתק.
מהצד אולי זה נשמע מפונק אבל לא בחרתי בחיי זקנה , נמאס לי לעשות דברים לבד זה לא מתאים לאופי שלי אני אוהבת לצחוק ולהנות :(
האם למישהו יש עצה עבורי? דרך אחרת או חדשה? אני כן יכולה לעשות דברים לבד השאלה למה אנשים כ"כ דוחים אותי ומתנערים ממני , זה מכאיב לי מאוד :( וקשה לי ממש עם זה :( אני בנאדם פעיל עם שמחת חיים :( נמא סלי ללכת עם הכלבה שלי לבד לים להתפלל ולהאמין למחר טוב יותר, איך אצא מהמעגל הזה - הנשמה שלי מדממת.