עבודה עם ילדים או עבודה משרדית? מה יותר נכון כשמרחיבים משפחה?

שלום,
לי ולבעלי יש תינוקת קטנה (פחות משנה) ובשנה הקרובה אנחנו מאוד מקווים להיריון נוסף, מה שאומר שיהיו שני ילדים בהפרשים מאוד קטנים בבית.
אני עובדת בתחום החינוך, היו שנים שנהנתי מאוד והיו כאלו שפחות. ב-3 השנים האחרונות עבדתי בבית ספר כושל ועם אוכלוסיה קשה שדי גמרו לי את המוטיבציה והותירו אותי עם הלשון בחוץ ועם הרבה עצבים שהבאתי כמובן הביתה. ועכשיו אני יוצאת לדרך חדשה בבית ספר חדש שעושה רושם אחר לחלוטין. עם זאת אני שואלת את עצמי האם הבעיה הייתה בית הספר הקשה בו עבדתי או שפשוט מתחיל להיגמר לי מחינוך. אולי הגיע הזמן לעסוק בעבודה יותר משרדתית שיש בה פחות התרוצצויות ומרדפים? אני לא מצליחה לזקק ולחשוב בצורה טהורה האם נמאס לי מהחינוך או שפשוט יצאתי מותשת ממסגרת מזעזעת ובית ספר אחר יעשה לי טוב ויחזיר לי את כוחותיי.
אני מנסה להציב עבודה בחינוך מול עבודה אחרת במשק ולחשוב מה נכון לי בשלב הזה של חיי.
אז יש הבדלים של שעות בפועל - בעבודה אחרת אצטרך לעבוד מ8 עד 4 בערך. בחינוך אני עובדת מ-8 עד 3 אך מוצאת את עצמי גם ממשיכה להכין דברים בבית, כי אם אתה מורה שאכפת לו אתה תמיד תנסה לחדש ולמצוא דרכים יצירתיות להוראה.
מבחינת שכר- תתפלאו אבל יתרון לחינוך.
מהות העבודה - אולי יותר קל לעבוד במשרד ממוזג עם ניירת וטלפונים מאשר לרדוף (ממש פיזית) אחרי בני נוער ולעשות שמיניות באוויר שילמדו? מצד שני יש משהו מרגש בתהליך שעוברים עם החבר'ה האלה במשך שנה ויש תחושה של מחזוריות ברורה בבתי ספר (רגעי שיא, הפוגות, התחלות, סיום שנה וכד'). כמו כן יום עבודה בבית ספר טס במהירות האור, כל הזמן נמצאים בתנועה וכל הזמן יש מה לעשות, לא משעמם לרגע.
חופשים - חודשיים וחצי בקיץ בחינוך ועוד כל מיני באמצע השה, וכן זה הרבה מאוד. בתור מורה אני מודה שזה יותר מידי. אולי זה יסייע לי עם ילדיי שלי שהחופשים שלי ושלהם חופפים? במיוחד עם ילדים קטנים...
רמת עצבים - אני לא יודעת איך זה בתחומים אחרים אבל בחינוך חוזרים עם הרבה עצבים הביתה. לעמוד מול כיתה זה מאוד מורכב ואם אתה מורה שאכפת לו אז זה מלווה אותך שעות רבות אחרי שכבר חזרת הביתה. אולי זה מה שגורם לאנשים רבים לעזוב את ההוראה על אף החופשים.
תפקוד בעבודה - אין לי מושג איך אתפקד בעבודה מסוג אחר ומה יקרה לי במשרד עם ניירות וטלפונים (יצא לי קצת בעבר לעסוק בעבודות מסוג זה והאמת שנאתי כל רגע). בחינוך והוראה אני כבר יודעת שאני מאוד מאוד טובה. אני מורה מצויינת ומחנכת אכפתית ומסורה.
אז מה נכון לעשות בשלב זה של חיי? בעלי אומר שאם השכר אותו הדבר לעומת תפקיד אחר (ואפילו עם יתרון קל לחינוך) אז אין בכלל שאלה. עדיף לעבוד בחינוך פחות שעות (בפועל בביה"ס) ולהנות מכל החופשים ולקבל יותר שכר. הוא גם ייעץ לי לדאוג לסיים את כל העבודה בשעות ביה"ס ולהתחיל לשים את העבודה מאחור כשאני חוזרת הביתה.
מה דעתכם?