אחד בפה אחד בלב, זה מה שאני מרגיש שחוזר על עצמו בכל הקשרים שהיו לי.
מתחיל מהקשרים הראשונים והתמימים בבית הספר, דרך הצבא, הלימודים והעבודה.
כולן ללא יוצא מהכלל, אמרו משהו אחד והתכוונו לאחר.
אמרו משהו לי פנים אל פנים ביחידות, אך בפומבי דברים אחרים לגמרי.
מעולם לא הבנתי אתכן,
לא רוצות, לא צריך.
לא מספיק טוב בשבילכן, זה בסדר, זכותכן,
אבל למה לשקר?
לא מכריח אף אחת להיות בקשר איתי,
לא רוצה להיות מעמסה על אף אחת.
אתה הבן אדם עם יכולת הנתינה הגדולה ביותר שהכרתי,
אתה מספר אחד,
אתה הראשון והכי חשוב שחלקתי איתו את זה,
אם אמרתן למה לא התכוונתן?
איך אפשר להגיד כאלה דברים ולהשאיר אותי כל כך בודד?
איך אמרתן ולא נתתם יד לעזרה? נעלמתן...
איך אמרתן ובפומבי פשוט התכחשתן?
ואולי בכלל הבעיה בי,
שהאמנתי,
שסמכתי עליכן,
שלא האמנתי שעד כדי כך תנצלו את תמימותי.
לא מבין אתכן, כנראה לעולם לא אבין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025