תמיד מאז ומעולם במיוחד בחמש שנים האחרונות אני מרגישה כמו אוויר במשפחתי.
מתייחסים אלי כמובן מאילו, מקטינים אותי תמיד אך תמיד זה נאמר כביכול "בצחוק" צחוק על חשבוני כמובן שמקטין אותי על מנת שאחרים "יעלו" את עצמם.
אני מרגישה כאילו לוקחים אותי כמובן מאילו, אולי בעקבות האופי שלי לא מעט בחיים שמעתי את המשפט "את טובה מידי" .. לאחרונה עולות בי המון תובנות שאולי זה באמת נכון .. האם אנשים מרשים לעצמם לדרוך עלי כי הם יודעים שתמיד אהיה שם בשבילם ? תמיד אעזור ? ואני באמת תמיד עוזרת בכל בקשה בכל דבר גם אם לעיתים זה לא מוצא חן בעייני, בעיקר מהסיבה העיקרית שיואהבו אותי!!!!!!!!
אני כן חושבת שבתוך תוכם הם כן אוהבים אותי אבל ...
עם החברים ועם הבן זוג אני אדם אחר לגמרי המצחיקה של החבורה השטותניקית , ועם המשפחה אני פשוט אדם שונה לגמרי שקטה ומרוחקת, כי הם אלה שיוצרים את הדיסטנס בינינו! אני מנסה להיות אחרת מנסה לדבר בשפה גבוהה יותר העיקר על מנת שיתחיסו אלי כאל בוגרת וכאל מבינה ( אני הקטנה במשפחה)..
אבל שום דבר לא עובר, הרגשתי ואני מרגישה כאוויר ברמה שאם חלילה ואמות אף אחד לא ירגיש בהבדל, גם עם משפחתי הקרובה וגם עם היותר מורחבת.
ניסתי המון פעמים להשתנות ובעיקר להתאים את עצמי כדי להרגיש אהובה ונאהבת .. כי זה הרי משפחה לא ? המקום שכביכול אמורים לאהוב אותך ללא תנאים לא ? שאתה אמור להיות האתה האמיתי ? בולשיט.
אני לא יודעת מה לעשות או מה לשאול .. פשוט אשמח לשמוע את דעתכם הכנה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות