אני בן 26 וחברה שלי בת 21 .
אנחנו יוצאים כבר שנתיים פלוס, בהתחלה הכל היה מצויין והכל הלך כמו שצריך.
היום אני מרגיש שאני לא רוצה לחיות איתה את חיי ולא רוצה להמשיך בקשר איתה.
אני תמיד מרגיש שאני נמצא בכוח במערכת יחסים הזאת, אני גם יציין שהיא באה ממשפחה הרוסה ואני ממשפחה רגילה לחלוטין ומשפחתה בכלל לא מבוססת וזה מפריע לי נורא, בנוסף כל פעם שאני אצלה אני פשוט לא סובל את ההערות של אמא שלה מדי פעם, זה מציק לי נורא.
ניסתי להיפרד ממנה מספר פעמים והיא ביקשה עוד הזדמנות למרות שהיא לא עשתה כלום בעצם, זאת פשוט הרגשה שאני והיא זה לא זה, כל פעם שאני מכיר בחורה נחמדה אני מתבאס שחברה שלי לא כמוה. אני לא נמשך אליה כמו בעבר. היא לא מוכנה לקבל פרידה, ואומרת לי שהיא לא יודעת מה היא תעשה בלעדיי, ואני מרגיש שאני נשאר איתה רק כי אני מפחד מהתגובה שלה, אני לא רוצה למשוך את זה יותר, אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה ורוצה שגם היא תהיה מאושרת בחייה אבל לא רוצה לעשות את זה ביחד איתה, לא רוצה להמשיך את הקשר כי חתונה מכאן לא תצמח,הזמן עובר והפרידה לא נעשית יותר קלה אני מקווה שתבין אותי ותניח לקשר שלנו.
אני אוהב אותה נורא ולא רוצה שהיא תיפגע, אבל רוצה נלך לשני דרכים נפרדות.
לא יודע כבר מה להגיד לה שתניח לזה ותעבור הלאה.
אני כבר לא יודע למה היא מסכימה להיות עם כבר שלא רוצה אותה אולי כי היא בחורה חסרת ביטחון עצמי .
אני כבר חושב אולי לשקר לה שבגדתי בה למרות שזה לא נכון, והיא תחליט שהיא לא רוצה אותי.
היא אוהבת אותי נורא, וקשה לי לשמוע אותה בוכה.
מקווה מאוד שתערו לי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות