ריבים עם ההורים - מחכה כבר ליום שבו אוכל לעזוב את הבית

ההורים שלי תמיד מזלזלים בי, הם אף פעם לא מתחשבים בי ורק צועקים עליי.
בנוסף, הם תמיד מצדיקים את אחותי ועוזרים לה. בכל דבר.
נגיד אין לי בכלל נעליים, יש לי כפכפים ונעלי ספורט, זהו. אני הוכלת עם אותה נעל קורעה ובלויה כל יום, ושאני מבקשת מהם נעליים הם מתחילים לצעוק עליי שיש לי מספיק והארון שלי 'מלא נעליים' (חוץ מאילו יש לי עוד זוג מכיתה ה' שקטן עליי במשהו כמו 5 מידות!!) וכל מיני כאלה. גם בגדים אין לי, והגעתי למצב שאני הולכת עם אותה חולצה 3 ימים רצוף(!!) בלי לכבס אותה ולא כלום פשוט כי אין לי משהו אחר ללבוש. וכל זה בעוד שלשתי האחיות שלי יש ארון *ענק* מלאא בגדים ונעליים, יש להן עשרות חולצות\מכנסיים ולא רק זה, אמא שלי מידי פעם חוזרת מהעבודה עם שקיות של בגדים, לאחיות שלי ולעצמה, ורק לי היא לא קונה כלום. כבר מעל חודש אני מתחננת אליה שתקח אותי לקניות, וכשאני הולכת לקניון עם חברות היא לא מרשה לי לקנות בגדים.
גם את שאר הדברים היא לא קונה לי למרות שאני ממש מתחננת אלייה. היא אומרת לי - יש לך כסף תקני.
אני עובדת בשביל הכסף שלי. אני מקבלת 80 שקל בחודש דמי כיס בעוד שאחותי מקבלת 100 בשבוע!! וגם את ה80 האלה אני בדרך כלל לא מקבלת כי אבא שלי מוצא סיבות לצעוק עליי ולהעניש אותי.
כל דבר שקורה לי ואני באה לבקש מהם עזרה, הם קוראים לי 'בכיינית' ולפעמים עוד לפני שאני מספיקה לשאול אותם משהו הם ישר אומרים 'תעשי את זה לבד, אל תיהי תמיד כזאת חסרת אונים!!'
והיום נקרעה לי הכפכף, אז ביקשתי מאמא שלי חדשות כי זה הדבר היחיד שאני הולכת איתו, ואבא שלי התחיל לצעק שהם מבזבזים יותר מידי כסף על נעליים (על ה2 זוגות מלפני שנתיים שלי?!) ושאני אקבל זוג נעליים רק פעם ב4 חודשים, ושעד עוד חצי שנה אין לי מה לפנות אליהם אפילו בנושא הזה.
וילדים מהכיתה גם מתחילים לשים לב ולרדת עליי 'למה את באה כל יום עם אותם בגדים/נעליים? זה לא מגעיל אותך??' ואני שומעת אותם מלא מרכלים עליי בגלל זה..
ושתבינו המשפחה שלי לא ענייה! אנחנו במצב כלכלי טוב מאוד!! הם סתם מתקמצנים עליי. לאחותי יש משהו כמו 20 זוגות!

היום גם רבתי עם אחותי והיא דפקה לי את הדלת של הכניסה בחוזקה על היד, וממש כואב לי אני בוכה עד עכשיו, ואבא שלי צועק עליי 'יופי, יש לה עוד משהו לבכות עליו..' ואמא שלי אמרה לו בצחוק 'קח אותה לבית חולים' ואבא שלי ענה 'פחח שתלך לבד'.
ואני עד עכשיו בוכה אני לא יכולה אפילו ליישר את היד והם אף פעם לא מתייחסים אליי או לוקחים אותי ברצינות או שבאמת באים לעזור ולראות מה קרה..
דיי נמאס לי כבר מהם אני רק מחכה לגיל שבו אוכל לעזוב את הבית :((

מה לדעתכם אני צריכה לעשות?