אני מרגיש מנותק, אין לי תחושת הנאה או רגש משום דבר, האם אני אנהדוני?

הסיפור שלי מורכב
לפעמים אפילו לי הוא לא ממש ברור
אני לא בדיכאון, אני לפחות לא מרגיש ככה, אני דווקא יוצא
ופוגש אנשים וחברים, ויש לי יכולות חברתיות מעולות, אני וורבלי מאוד
חברותי, אוהב בני אדם.

העניין הוא שאני לא מרגיש את כל מה שאני עושה
למשל, אם אני הולך עם חברים לים, אני לא מרגיש את ההנאה שבדבר
אני מרגיש שזו סתם פעולה שאני עושה כדי 'לעשות'.
אני בעצם לא מרגיש את ההנאה משום דבר שאני עושה בחיים
אני הולך להופעה של זמר, אני לא מתרגש, אני לא נהנה מהמוזיקה

אני הולך לחתונה של אחי, אני לא מתרגש בשבילו, אני לא מרגיש בעצם שום דבר
רק כלפי חוץ אני עושה את ההצגה שאני מתרגש ונחמד לי, וזה בשביל לא להיראות
מוזר מדי. אבל בתוך תוכי, אין לי שום רגש באירוע הזה לדוגמא, לא לטוב ולא לרע
פשוט מגיע, עושה, הולך.

אני יוצא עם חברים לבילוי - אני יושב, שותה, צוחק, מדבר
אבל בסופו של דבר, כשמגיע סוף הערב, אז אני אף פעם לא מרגיש שבא לי להישאר
או שלא מיציתי, או שבכלל נהניתי מכל הערב הזה, הערב לא משאיר אחריו שום תחושות
מחשבות, רגשות או שמחה או עצב, פשוט כלום. ריק לגמרי.

אני גם מרגיש שאני כאילו לא מחובר לעצמי, כאילו מה שאני עושה ביום יום, זה לא אני באמת עושה, זאת תחושה של בועה, אני קם לעבודה, עובד, מוכר, פוגש אנשים
צוחק איתם, אבל אני לא באמת שם, המחשבות שלי לא נודדות, אבל אני פשוט
לא מצליח להרגיש שאני שם בתור עצמי, קשה מאוד להסביר, ויותר קשה להתמודד עם זה, אבל בחוויה שלי, אני לא חלק מהחיים שלי, זה נדמה לפעמים כאילו מישהו אחר עושה את הדברים בשבילי, ואת החלק של ההנאה או הסיפוק - נשארים אצלו.

עכשיו שתבינו, אני לא סובל מפיצול אישיות, אני מאוד נורמטיבי, מי שיפגוש אותי לעולם לא יזהה את עולם חוסר הרגש שלי, אני החבר הכי טוב, והאדם הכי נחמד שתפגשו, אני לבבי ואוהב אנשים, משתדל תמיד לעשות טוב לכל מי שמסביבי.
ואולי זה גם בגלל שאני מנותק מהאגו, אין לי אגו בעצם, ככה שאין לי בעיה להוריד מכבודי או לעשות בשביל אחר מבלי לקבל שום דבר בתמורה, אני פשוט לא מרגיש צורך.

הלכתי מספר פעמים לפסיכיאטר ותיארתי לו את מצבי, הוא הגדיר את זה כאולי אנהדוניה או מצב של דה פרסוניזציה.

הייתי רוצה לשמוע מאנשים אחרים כאן, אולי יש מישהו שסובל מהבעיה שלי?

תודה רבה!