היי, אני וחבר שלי ביחד כבר שנתיים.. הוא בן 19 ואני בת 18, הוא התגייס לפני כמעט שנה, ואני מתגייסת בעוד חודש.. אנחנו משתחררים גם באותו החודש בדיוק, הקשר באמת בסדר כמובן שיש עליות ומורדות עצבים כעס ריבים אבל גם המון כיף שמחה ואושר, כמו בכל זוגיות..
אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה וקשורים אחד לשניה באופן לא רגיל, הוא בקרבי ובהתחלה בטירונות היציאות היו מזעזעות אבל הקשר רק התחזק מזה, ולאחרונה היציאות הסתדרו וזה יוצא שושים לרוב.. התחלנו לדבר על טיול אחרי צבא והבנתי ממנו שהוא רוצה לטוס לדרום אמריקה.. הוא מכיר אותי טוב כמובן ויודע שאני לא טיפוס כזה.. שאוהב את המסלולים, ההליכה ברגל, ההרים וכל העניינים האלה.. אני יותר אדם של בטן גב באיזה תאילנד, או מקסיקו.. או סתם שופינג בברצלונה או ניו יורק.. בעניין הזה כיוון האופי שלנו מאוד שונה.
הוא כן היה רוצה שאני אטוס איתו והוא גם אמר אבל זה לא יסתדר כי אני לא רוצה את הטיול שלו. אני יודעת שזה עוד פאקינג שנתיים אבל אני כזאת, אוכלת תסביך על כל דבר וכל דבר חושבת רחוק רחוק ויותר מדי רחוק!!! אני לא בטוחה לגבי הקשר הזה.. אבל אני לא יודעת אם זה פשוט כי אני סתם מתוסבכת? אני כן סומכת עליו אבל כמובן שאני תמיד עם יד על הדופק במיוחד עם כל המקרים הנפוצים של הגבר המושלם שפשוט בוגד בלי שידעו, אז לטוס בלעדיי זה לא בא בחשבון וזה גם יהרוס את הקשר שלנו, כמה חודשים בדרום אמריקה.. נו באמת.. וגם בנוסף אני לא מרגישה שהוא הגבר שאני רוצה להתחתן איתו, אני מרגישה שהוא משהו זמני בשבילי.. <שנתיים> אבל בכל זאת.. חושבים שעדיף לי להיפרד ממנו ? ופשוט להקדים תרופה למכה שתהיה? או שפשוט להישאר ככה ולתת לזמן לעשות את שלו?אני מפחדת שאני מבזבזת את הזמן שלי!!! יש לי נטייה לחשוב רחוק מדי אני מחשבת ושוקלת כל דבר בעתיד בצורה אובססיבית, יש בזה המון יתרונות אבל גם מלא חסרונות.. לא מצליחה לא לחשוב על זה.. סליחה שאני נשמעת טיפשה וילדותית אבל אני פשוט קצת מבולבלת מכל הקשר הזה בכלליות, מציינת שהוא החבר הראשון שלי והנשיקה הראשונה שלי גם והכל ראשון ואני באמת אוהבת אותו אבל אני פשוט לא מרגישה בטוחה בקשר הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות