לפני שאתם מתעצבנים על הכותרת, בבקשה אל תהרגו אותי ותנסו לרדת לסוף דעתי.
אני וחבר שלי כמעט חודשיים ביחד, אני כמעט בת 19, חיילת חובה עם משכורת עלובה שלא מספיקה לכלום. ההורים שלי לא איזה עשירים והם לא מביאים לי בכלל כסף כי אין להם ובגלל זה אני גם לא מבקשת מהם.
לעומת זאת, החבר גדול ממני בחמש שנים, הוא בשירות קבע, אני יודעת שהוא מרוויח טוב ויכול להרשות לעצמו מה שהוא רוצה, ובנוסף למשכורת ההורים שלו גם מביאים לו כסף ואין לו הרבה על מה לבזבז.
אז איך??? איך הוא מרגיש בנוח לשבת איתי במסעדה לאכול ארוחת בוקר, לשמוע אותי אומרת שאני רוצה לחזור למלצר בקפה בזמן המועט שיש לי בבית כי 'נמאס לי מהמשכורת הזאת' ואז להזמין חשבון, להסתכל עליו כמה שניות ולשאול אותי בשקט 'חצי חצי?' כאילו שאני אגיד שלא.
או כשאנחנו יוצאים בשישי לשתות (שזה אומר לנסוע במוניות) לשאול אותי 'תגידי יש לך מזומן למוניות נכון? כי יש עליי רק אשראי' ולהפיל עליי לבד את ההוצאה של הנסיעות...
יש מצבים שבהם לא הייתי אומרת את זה אבל הבחור גדול ממני בחמש שנים, הוא ממזמן כבר לא בשירות חובה, לא חסר לו כסף, הוא מודע לזה שאני חיילת תפרנית ושההורים שלי לא מביאים לי כסף ובכל זאת דורש שאני אשתתף איתו... זה לא היה ככה בהתחלה כשיצאנו וזה התחיל רק בפעמים האחרונות שאנחנו יוצאים.
חשוב לי לציין שני דברים: דבר ראשון שברור שאם גם הוא היה חייל חובה תפרן כמוני והיינו באותו גיל והייתי יודעת שגם לו אין אז היינו מתחלקים וזה היה סבבה לגמרי אבל המצב פה הוא שונה לגמרי ככה שאני לא מבינה איך הוא חושב שהגיוני לדרוש את זה?
ודבר שני שחשוב לי להגיד שזה לא מקמצנות כי באמת אין לי. וכשהייתה לו לא מזמן יומולדת (למרות שהיינו רק חודש ביחד!) אני השקעתי ממש והוצאתי בסביבות ה-600 שזה כמעט כל המשכורת החודשית שלי! ועשיתי את זה לגמרי בכיף כי רציתי שייהנה.
אני אוהבת אותו אבל זה עדיין מפריע לי....מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות