היי, שמי ליאן כלפי חוץ יש לי הרבה, אך כלפי פנים הנפש שלי כבויה. לפני כחודשיים יצאתי בפעם הראשונה עם שני גברים אחד אחרי השני. הרגשתי אושר מאוד גדול (יש שיגידו מוגזם בטירוף), לאו דווקא מהם, אלה מהסיטואציה, הרגשתי נורמאלית, וכן גם נהניתי מהעובדה שיש גבר, בן שמכיל אותך באיזה שהוא אופן, וגם נמשכתי אליהם פיזית אז זה היה כיף. זה נגמר בסוף. יותר מהצד שלהם אבל ברור שלא היתה התאמה מכל מיני בחינות, ובעתיד אני אבין שזה הצעד הנכון אבל לא יעזור זה פוגע! בשבוע הראשון לא הפסקתי לבכות. עברו כמה שבועות ומאז אני כל בוקר כמה עם מועקה בלב, תחושת ריקנות, שום דבר לא ימלא בי את התחושה הזאת רק בן אדם אחר.. כבר לא מעניין אותי חברות, בגדים ודברים אחרים שפעם עניינו אותי. אני מבינה איזה מדהים זה זוגיות והתחלה של קשר, הייתי בהיי. מעבר לזה שאני מרגישה סתומה שככה אני מגיבה ועד כמה אני רגישה ושיש אנשים שנפרדים אחרי כמה שנים ולא מגיבים כמוני.. אני צמאה לזה בטירוף. התחושות האלו נרגעות רק כשאני מדברת וכשיש לי אינראקציה עם בנים. אבל אלוהים קשה לי באמת! ואני יודעת שאין לי על מה להתלונן אבל קשה לי. אחרי שקצת טעמתי מהעולם הזה והוא נגדע ממני, אני מרגישה רע..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025