יום רע שהוכיח לי שאני כזה בן אדם דפוק...

אני בכוונה לא בעילום שם .

ובכן ,קמתי ליום הזה עוד בסדר . עייף מאוד . אבל בסדר . למה רק בסדר ? כי שמחת החיים שלי איננה . כאילו היא באה לביקור כשנוח לה . החיוך לא אותו חיוך . הצחוק לא אותו צחוק .אני חושב יותר מתמיד .
אני שבור מבפנים ואף אחד לא באמת יודע ,על הקשיים אפשר להגיד שכן . אבל איך אני אסביר למישהו כאשר אני לא יודע להסביר את זה ?

כן ,אני בן אדם רגיש כזה .
אבל אני לא כזה חכם ,אני מפשל המון . אולי כי המחשבות שלי שליליות ? כי אני רגיש יותר ? כי אני חושב הרבה ?

אני יודע שאני יכול להיות בן אדם מאושר ,הרי הייתי כזה . אבל למה זה חוזר על עצמו ? הרי אושר זו לא מטרה אלא דרך ..למה אני לא יכול להיות מאושר ? אני לא רוצה להשיג דברים ורק אז להיות מאושר ,זו לא דרך חיים .

בכל מקרה ,לגבי מה שקרה היום (וזה חלק קטן,כל היום היה מלא בפשלות ובביישנות).
אני עובד בחנות כלשהי בקניון אז יצאתי מן החנות להביא משהו . הייתי ליד המחסנים של החנויות והיו מלא ילדים במקום אז בהתחלה נכנסתי וראיתי שתי בנות מדברות בפרוסדור של המחסנים פתאום איזו אחת שאלה אותי "מה אתה רוצה?" עניתי לה "אני עובד.." עם חיוך עייף כזה ופשוט המשכתי תוך כדי ..אז עשיתי מה שעשיתי במחסן ולאחר מכן ראיתי איזו אחת שעברה ושאלתי אותה מה קורה עם כל הילדים שנמצאים שם והיא ענתה לי ואז שאלה אותי אם ראיתי שתי ילדות שעברו כאן ואמרתי שכן אבל לא הייתי בטוח אם הן מי שהיא מדברת אז תיארתי לה את הילדה ששאלה אותי במקרה מה אני רוצה ואני לא מאמין ששאלתי אותה כדי לזהות אם זו היא ,שאלתי אם זו מישהי גדולה כזו והדגמתי כזה על עצמי (הילדה הייתה שמנה. אני מרגיש גם לא טוב עם המילה הזו ) ואמרתי לעצמי פאק אני לא מכיר את עצמי . הייתי גמור ומבואס לפני זה ,אני באמת שהופתעתי ..ואחרי זה כשיצאתי היא הייתה שם וסתם שאלתי אותה מה שהיא שאלה אותי לצחוק וכנראה שהזו שדיברתי איתה לפני אמרה לה מה שאמרתי והיא אמרה לי משהו רע כזה והחברה שלא הסתכלתי בכלל צחקה ,ואת האמת לא שמעתי מה היא אמרה אבל זה הרס אותי ,אני מתי ששמעתי את זה המשכתי ללכת לא התייחסתי אליה אבל אני הוכחתי לעצמי איזה בן אדם דפוק אני . בנסיעה הביתה כבר חשבתי על לכתוב מכתב התאבדות ושאין לי מקום כאן שלא לדבר שההערכה העצמית שלי ירדה עם כל מה שקרה .

תודה למי שקרא ..