שלום. אני יוצא כבר שנה עם סטודנטית שבצבא הייתה קצינה מוערכת אך מאז תקופה קצרה שלפני צוק איתן (בו שירתה במילואים והייתה נתונה ללחץ נפשי ופיזי), היא התרחקה מחברותיה ומשפחה. בתקופה זו גילתה שאיננה מעוניינת לעסוק במקצוע בו החלה ללמוד ולמעשה שנתיים מחייה הלכו לפח. לאחר סיום הלחימה, לקחה סמסטר הפסקה בו הייתה בבית הוריה ובקושי יכלה לזוז עקב בעיה רפואית. כשחזרה ללימודים עברה ללמוד מקצוע אחר עם 0 מוטיבציה ובסיום הסמסטר עבור כל מבחן או שלא ניגשה אליו או שנכשלה בו. כמה שבועות מאוחר יותר הכירה אותי ואחרי משהו כמו חודשיים עברנו לגור אצלי. הבחורה לא ממש הייתה זמינה בטלפון כי הטלפון קרטע, ולאחר שהתקלקל סופית קניתי לה חדש ואותו היא לא טורחת להדליק וכמובן לא לקחת אותו לשום מקום. אין לנו בדירה טלפון קווי ולכן ההתנהלות איתה נעשית פנים-מול-פנים או בפייסבוק אם היא יושבת על אחד המחשבים באוניברסיטה. בנוסף, היא בקושי לומדת, אין לך תכנון יומי, לא נרדמת בלילות, לא קמה בבוקרים ולא טורחת לשים שעון מעורר (בעבר טענה שנרדמת וקמה עם כל מי בסביבה ז"א חברותיה לדירה בזמן שגרה בעבר במעונות או בני משפחתה בבית הוריה). החל מ9 בערב היא רואה טלוויזיה עד12-1 בלילה. היא אף פעם לא לוקחת מפתח לדירה (הייתי צריך לצאת מהדירה בלי להיות זמין ולחזור מאוחר כדי ללמד אותה לקח שגם לצערי לא נלמד). בכל פעם שאני מדבר איתה על המצב או על זה שלפחות תדליק את הטלפון בזמן שהיא בדירה (למקרה שאני צריך/מתגעגע אליה) אני מקבל החלפת נושא. התחלתי איתה את הקשר למרות שהיו סימנים לכל הבאות כיוון שגם אני הייתי במצב נפשי בעבר לא טוב וחשבתי שזה רק תקופה קצרה שתחלוף. כיצד ניתן לעזור לה? אני מתחיל פחות לאהוב אותה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות