לוחם בסיירת מובחרת וצריך עזרה בביצוע שינוי

היי חבר'ה,

בעבר היה לי חלום לשרת בשייטת 13,
החיים שלי סבבו בעיקר סביב הצבא ויחסתי לזה חשיבות גבוהה.
לפני הגיוס התאמנתי בכושר קרבי, ולמרות שרוב החבר'ה התקבלו לשייטת,מטכ"ל,שלדג תמיד הייתי המוערך ביותר ע"י המדריך, וזה היה מורגש.
להגיע לשייטת 13 הייתה מטרה שהצבתי לעצמי, ועצם העובדה שהתקדמתי אל עבר המטרה עזרה לי להפוך לבן אדם שלם יותר.
היה לי ביטחון גבוה והאמנתי שאני מסוגל להתגבר על כל מכשול, מבחינתי לא היו לי צרות בחיים והאופי התנהגות שבניתי לעצמי השפיע גם על אחרים.
חברים התייחסו אלי כקדוש, והיו דואגים להשחיל מדי פעם בדיחה צינית לכך שאני יכול הכל.
המון ידידות היו מתחילות איתי ולמען האמת גם חברת בגדים ידועה הציעה לי לדגמן עבורה, שני הדברים לא עניינו אותי באותה תקופה ודחיתי אותם,
אך העצם העובדה שזה היה קורה העלה לי את הביטחון.
רק כדי להציג עד כמה זה היה מוקצן זה הגיע למצב שידידות הפכו לאובססיביות כלפי ופגמו בזמן עם המשפחה והחברים שלי.

ביצעתי את היום סיירות, עברתי אותו די בקלות האמת, בעיקר בזכות הכושר קרבי שהייתי בו.
ביצעתי את הגיבוש לשייטת 13 ולאורך כל הגיבוש בלטתי, הדבר התבטא גם ביחס ובסקרנות של המגבשים אלי שהיה די מורגש,
אך לצערי בראיון שבתם הגיבוש עשיתי טעות ומנעתי מעצמי מלהתקבל.
להגיע לשייטת 13 הייתה מטרה עבורי, חלק מנתיב חיים סלול ודרך חיים שבנתה אותי.
לאורך כל הדרך עד לגיוס ניסיתי לקבל הזדמנות נוספת לבצע את הגיבוש, נרשמתי אפילו למכינה כדי להשיג לעצמי זמן נוסף.
הייתי אופטימי ונשארתי עם אותו אופי מלא ביטחון שמשרה הצלחה, אפילו במכינה שנכחתי לאחר תקופה הפכתי למדריך מחניך, למרות שכל החבר'ה שאיתם התחלתי את המכינה עדיין היו חניכים.
תקופה לאחר שהתגייסתי הבנתי שאיבדתי את ההזדמנות להגיע לשייטת 13, או בכל אופן כדי להגיע לשם אצטרך לעצור את הכל ולסכן את כל מה שיש לי.
הגעתי בכל זאת ליחידה מובחרת, אך תמיד תישאר לי תחושת הפספוס כשמישהו מדבר על השייטת או כשיוצא לי לראות שייט, אני תמיד ירגיש שהוא הצליח איפה שאני נכשלתי.
כל הדרך חיים שתכננתי לעצמי נהרסה, הכל השתנה וגרמה לי לחפש אלטרנטיבה.
המטרה עצמה בנתה אותי, ועם אותו פספוס הלך גם הביטחון, בחורות כבר לא מתחילות איתי כבעבר והחברים שלי כבר לא מתייחסים אלי כבעבר, היחס שלהם לא היה מותנה בכך שאהיה בשייטת, אך ברגע שנכשלתי אכזבתי את עצמי והשתנתי.
מבחינה חיצונית נשארתי אותו אדם, אני נראה טוב יחסית, עבור בנות שלא מכירות אותי אני תמיד הנקודה הראשונה שעליה הם יסתכלו, אני ממשיך לקבל מחמאות על המראה שלי, אבל בלי אותו ביטחון, ואותה צורת דיבור חלקה אני בן אדם שונה.
אם בעבר יכולתי להתגבר על כל בעיה שקיימת היום זה כבר לא ככה.
ההורים שלי שבעבר היו גאים בי ומדברים עלי בלי סוף היום יש להם הערות כלפי.
חשוב לי לומר, אני לא במצוקה, ההורים שלי עדיין גאים בי, אני עדיין מוערך כלפי החברים, ובחורות עדיין מתעניינות בי אבל אני רוצה לבצע שינוי...
לחזור להיות אותו אדם שהייתי, במיוחד כשאני יודע שאני מסוגל לזה, אבל ללא מטרה אין לי איך לקיים את זה.
אני קם בבוקר, אוכל, מתאמן, וחוזר לישון, בלי תכלית כל שהיא, בלי מטרה שתתבסס מאחורי המעשים הללו.
אותם בחורות שהיו אובססיביות כלפי כבר נרגעו, עבור רובם כן הרגשתי משיכה אך הייתי יותר מדי בתוך הצבא כדי להתעסק עם זה.
מתוך כל אותם בנות בחורה אחת באמת הצליחה להשפיע עלי, לגרום לי להיפתח מעט, אבל בתור מנגנון מיד נסגרתי והעדפתי להמשיך לדחות אותה.
היום, היא עדיין מעוניינת בי, אבל היא מראה את זה רק כשאין לה בררה, היא מבטאת את זה רק כאשר בחורה אחרת רוצה אותי, אין לי כבר את אותו ביטחון וסגנון דיבור שיכול לקנות אותה משיחה של כמה משפטים.
אני כבר פחות שולט על החיים שלי, ובתור בן אדם שחייב להיות תמיד בשליטה זה קשה לי וזה מתאפיין גם בשינוי אצלי.
אני חייב מטרה כדי לפתור את כל אותם בעיות שיש לי, מטרה שאני באמת התעניין בה ואכנס אליה עד הסוף, הבעיה שלמרות מספר ניסיונות לבנות לעצמי מטרה אף אחת לא משתווה למטרה שהייתה לי (להגיע לשייטת) כלפי המשמעות שהענקתי לה.
היום אני כן מעוניין להחזיר יחס לבחורות ולנסות להיכנס למערכת יחסים, אני כן רוצה שחברים התייחסו אלי כמו בעבר ושיהיה לי את אותו ביטחון ואת אותו שליטה בדיבור שהקנתה לי את היכולת לקנות אנשים ללא בעיה, אבל ללא מטרה שתוכל לחבר את כל החלקים שלי ביחד ולהחזיר אותי להיות בן אדם שלם אני לא מסוגל לבצע אף אחד מהדברים הללו.