בת 40: רוצה כבר זוגיות ומשפחה, אך נמאס לי להלחם על הקשר

אני בזוגיות שנה, בן זוגי בן 47. הכרנו בצורה לא צפויה דרך בקשת חברות לא מתוכננת בפייסבוק ומאז שנפגשנו לא נפרדנו. הוא בתקופה לא קלה בחייו כבר שנים, היה רוב חייו הבוגרים בארה"ב מגיל 20 וכשחזר בגיל 40 לארץ הוא פתח פה עסק ופשט רגל ואיבד את כל כספו..הוא איש שאוהב את החיים הטובים, מעדיף להיות יזם וגם טוב בזה ולא רואה עצמו עובד בעבודה של 9-17 הוא לא קונבניונאלי , רואה את החיים המערביים הבורגניים כאילו כולנו עכברי מעבדה שרצים על הגלגל...סביב הזנב של עצמנו. הוא פשוט בחר להוריד את הראש מתחת למים ומחכה שיוזמה עסקית שלו מלפני 6 שנים תניב פרי והוא יראה מיזה כסף. בינתיים הוא כבר כמה שנים בהליך של פשיטת רגל וחי מעזרה כספית של הוריו ומכספי הבטחת הכנסה. זה האספקט הזה של הצד הכלכלי - אני הכרתי אותו כך...וקיויתי שהוא יתייצב , אך בפועל אני חושבת שבגיל 47 זה כבר לא ישתנה , הוא ימשיך לחיות ככה והוא יידע למקסם את הכסף שמגיע אליו, אם זה מתביעות או מיוזמות עסקיות שלו , וכך הוא יחיה, בתקווה שלא יחסר לו כלום אף פעם.
מאז שאני בחייו , אני מקילה עליו את הקיום היומיומי, במצרכים לבית ובתשלומי שכר דירה, אנחנו מתחלקים חצי-חצי. מפריע לי שאני חושבת על הכסף ועל המחייה היומיומית ומחפשת עבודה (פוטרתי לפני חצי שנה) והוא לא. הוא ניסה לחפש עבודה, אבל דעתי זה היה בשביל "להרגיע" את כולם מסביבו , את אביו ואותי...אני מרגישה שמשהו פה ממש לא בסדר, וזה פתח להרבה בעיות בעתיד.
מעבר לזה יש לו בעיה של עצבים, הוא נוטה לכעס מהר..
הוא אדם רציונאלי ומאוד אינטלגנטי , אבל כשהכעס משתלט עליו..הוא נהיה משהוא אחר.
לפני כארבעה חודשים הוא הרים עליי יד פעם אחת, זה היה באוטו בזמן שהוא נהג, הערתי לו על הנהיגה, הוא עקף בכביש דו מסלולי דו כיווני ולא חזר למסלול שלו אחרי העקיפה...ביקשתי ממנו לחזור לנתיב ובתגובה הוא שלח את היד שלו לכיווני ופגע בי בחוזקה בעין שמאל, התנפחתי בשניות והיה לי שטף דם רציני בעין. אני חושבת שנכנסתי מהארוע הזה לשוק, כי לא הגבתי בצורה קיצונית אחר כך , פשוט נכנסתי למין קבלה כזו של העניין, הוא נראה שהוא בהלם מעוצמת הפגיעה בעין שלי. כשהגענו לביתו בחניה, הוא לא כיבה את המנוע ויצא, הוא כאילו הבין שאם אני רוצה ללכת הוא מבין לגמרי ואין מה לדבר על זה...שמה שהוא עשה זה לחצות קו אדום. אני שכ"כ אוהבת אותו וקשורה אליו נפשית , בחרתי להשאר באותו לילה ולא עזבתי.
לאחר מכן, היו עוד התפרצויות של כעסים, גידופים מגעילים ברגעי כעס, כמו שפעם אחת הוא נסע לועדה רפואית וביקש ממני להכניס לו את הניירת לתיק לפני שיצא מהבית, עשיתי זאת, כשהגיע לשם מצא שחסר לו טופס אחד ומייד התקשר אליי והחל לגדף אותי בטלפון בצורה שהכניסה אותי לשוק, הוא תפס אותי בקניון, הוא הטיח בי קללות שאני לא שווה כלום , ועוד גידופים כמו זונ...אחושרמוטה....וכאילו דברים נמוכים...הייתי בשוק, ריחמתי עליו! ידעתי גם שזו לא אשמתי , כי הוא זה שסידר את הניירות , אני רק הכנסתי אותם לתיק. כשהוא חזר הוא באמת הבין שטעה וביקש סליחה , אמר שהוא פישל ביגטיים, אני חושבת שיש לו בעייה נפשית אם כך הוא הגיב...אבל הרגש שלי כלפיו בילבל אותי לגמרי.
ומאז היו כל מיני מקרים קטנים שהוא מגדף ומתנג באנטי פאטיות.
לא עוזרת העובדה ששנינו כגרע לא עובדים וגם שאני לא רואה אופק אצלו ביציבות כלשהיא.
עם כל מה שנאמר הוא איש טוב , איש של בית, נהנה מארוחה טובה, ובישולים ביתיים, אנחנו אוהבים לראות סרטים יחד. אבל הוא לא דואג לעניינים הקיומיים של פרנסה ודאגה מהסוג הזה ואני מרגישה פסיכולוגית שזה נופל עליי.
אין לו קשר עם אף אחד מבני משפחתו, לפני כשלוש שנים הוא רב עם אמו, כי רצה לנסוע ברכבה (התגורר אמלה באותה תקופה) וכשהיא התלוננה על יוקר הדלק (לדבריו היא אישה קנטרנית ונרגנת, הוא אף פעם לא הסתדר איתה מאז שהיה ילד, היא ניצולת שואה וכנראה לא אישה קלה ורכה או חמה) הוא תקף אותה והיכה בה , בעיקר מכות בכתפיים ובגב ועל הראש, הבנתי שהיו לה סימנים כחולים מיזה , היא יצאה מהבית וכנראה אחרי כמה שעות הלכה למשטרה, היא הגישה נגדו תלונה במשטרה. מאז הם לא מדברים כבר כשלוש שנים. היא ממשיכה לתמוך בו כלכלית והאבא הוא המתווך.
אחיו ואחותו ניתקו איתו קשר כי היו להם ריבים איתו. משפחה מתוסבכת..

אני היום אחרי שנה זוגיות, בת 40, רציתי מאוד להכנס להריון , היתה לי הפלה טבעית,מאוד רוצה לממש זוגיות והריון. אני מרגישה שהאופי הקשה שלו, התובעני והביקורתי , סחט אותי מבחינה נפשית ולא נותר לי כח להלחם על הקשר הזה.
אני על סף שבירה ורוצה לעזוב אותו.
מתי להגיד די...?