הטרדה שעברתי כשהייתי בת 12, יש לי צלקת לכל החיים

אני אשתדל לקצר כמה שיותר אבל אני מקווה שבאמת תקראו ותעזרו לי .
אוקיי אז האמת שאני לא ממש יודעת מה בדיוק עברתי ואם זה נחשב להטרדה מינית אז לפי התגובות אני כבר אסיק את המסקנות..
אז שהייתי בכיתה ז' בת 12 בערך נהגתי ללכת באופן קבוע לים עם חברה טובה .. אם הזמן הכרנו שם כמה בנים כי זה נהיה קבוע ועם הזמן היינו נפגשים שם ויושבים ביחד.. באחד מן הימים לאחר שכבר התיידדנו נשארנו בים עד מאוחר יחסית ('הזמן טס שנהנים') באותו זמן ישבנו כולנו על שפת החוף וזרקנו חול אחד על השנייה.. ואיזשהו שלב אני וחברתי שמנו לב שמשהו שם לא בסדר.. אז אחד הבנים התחיל לפלרטט כל מיני, עד שהוא זרק איזה משפט שדי הלחיץ אותנו והמסר היה ברור, התנגדנו .. וחברה שלי החליטה או יותר נכון הצליחה לברוח.. הן לא נתנו לנו ללכת משחק החול הפך למקרה די אלים, כל פעם שניסינו לברוח הם זרקו עלינו כדורי בוץ וזה היה כואב ממש .. סוג של עקיפו אותנו, אז כמו שכבר ציינתי חברה שלי ברחה ובעודי צועקת לה 'מורר(שם בדוי) תחכיי, תעזרי לייי' היא צעקה לי 'בואיי' למרות שהיא יודעת שאין לי את האפשרות וברחה, או יותר נכון הפקירה אותי ככה .
נהיה כבר ממש מאוחר השעה כבר הייתה בערך 6וחצי -7 ידעתי שאמא שלי בטח ממש דואגת לי ומתקשרת מלא ואני לא יכולה לענות כי הפלא בתיק שבכלל לא לידי כבר נהיה חשוך.. ואני שואלת אותו 'למה דווקא אני?! בבקשה אני מתחננת תן לי ללכת הביתה!! אמא שלי תהרוג אותי כבר מאוחר' בעוד שאני כולי יושבת על שפת החוף מוקפת ילדים כולי רטובה עוד עם הבגד ים רועדת מקור וספוגה בבוץ וכאובה מההצלפות.. הוא ענה לי משהו 'כי את לא תספרי את זה לאף אחד...' ועוד כמה מילים מלחיצות שאני לא ממש זוכרת משהו באמירה הזאת ובקול שלו היה תקיף ומאיים מה שממש הפחיד אותי יותר וגם גרם לי לשיתוק ופחד נוראי. לגבר שבעצם היה ה'מטריד הראשי' או ה'מניג' שלהם קראו שרון (שם בדוי) הוא שיחק אותה כאילו הוא מגנן עליי מפני הבוץ אבל זה סתם היה כדי לנסות להשיג את מה שהוא רוצה, לא הפסקתי להתחנן שישחרר אותי ושיתנו לי ללכת והוא דרש שאני אכנס איתו למים רק שנינו ורק אז הוא יסכים לי ללכת. סירבתי בצורה חד משמעתי ואני חושבת שמיותר לציין מה היה קורה אם הייתי נכנסת רק לאחר שעה בערך הוא כבר כנראה התייאש והתחיל שנלך כולנו הביתה ..
אז מהר מאוד רציתי לכיוון התיק ראיתי את כל השיחות מאמא ונילחצתי אז שמתי את השורט מהר והתחלתי ללכת בכוונה לשים את החולצה בדרך. פתאום הוא קרא לי וביקש שאחכה שנייה מתוך פחד עצרתי, הוא ביקש שאחזיק לו את הפחית כדי שהוא יוכל לטפס על הגדר כדי לצאת הוא קפץ ואיכשהו תוך שנייה אני אפילו לא זוכרת איך זה קרה הוא תפס אותי מאחורה הצמיד אותו אליו בעודי מופנת עם הגב אליו והתחיל לגעת בי ואני מתחננת ובוכה שיעזוב אותי ושיפסיק והוא מתעלם והתחיל להוריד לי את החזייה של הבגד ים ולחשוף את החזה שלי לעיני חבריו התכופפתי לניסיתי להתגונן כמה שיותר אבל זה לא בדיוק עזר .. בשלב הזה כבר ממש בכיתי והתחננתי עד שלא היה לי קול!! ואז הוא כבר כנראה פחד שמישהו ישמע או יגיע (זה כבר היה על הטיילת באזור עם אנשים..) אז הוא טיפה הפחית בכוח ואיכשהו הצלחתי להשתחרר וברחתי הכי מהר שיכלתי כל הדרך הביתה בכיתי בלי סוף ברור שמהר מאוד התלבשתי גם.. חודשים הייתי בוכה וסוחבת איתי את התחושה המגעילה הזו.
יחסית מהר מאוד הדחקתי את זה מעולם לא דיברתי על זה עם איש, ופתאום לאחרונה התמונות רצות לי בראש וזה לא עוזב אותי!!
מאז אותו מקרה פיתחתי רתיעה מגברים לרב המקרים מגע מגברים מרתיע אותי ממש, כאילו אפילו אם סתם ידיד טוב שלי בא לחבק אותי ואני אומרת לו 'איכס, תעזוב אותי' והוא לא מבין מה יש לי..
היום אני בכיתה י"א אני בת 16, אני לא יודעת מה לעשות זה רודף אותי, אין לילה שאני לא בוכה אני שונאת את עצמי בחלק גדול מהמקרה אני מרגישה שאני האשמה בעניין.. אני סוחבת את זה איתי כבר הרבה זמן אף פעם לא באמת חשבתי שזו הטרדה כי הייתי ילדה, זה השאיר בי צלקת שכנראה תישאר בי לכל החיים.
אני בסוג של חרדות, גם עוברת עליי תקופה קשה ואף אחד לא באמת מבין אותי וזה מה שהכי כואב לי,אני לא מחצינה את זה, אני מראה לכולם שאני רגילה והכל בסדר אצלי אבל בפנים אני מתה ואני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי!
אני מצטערת עם חפרתי כנראה שהייתי צריכה לשחרר את זה..