תמיד הייתי בנאדם מופנם.
לא הייתי חביב במיוחד על החברה, כל הזמן כועס, עצבני, מתוסכל, בדיכאון, לא מביע רגש.
מהמקום שלי, לא הרגשתי משהו רע.
אני הומו, מחובר מאוד לתרבות הגותית ברברית,
חובב מושבע של מטאל, סימפוני, בי מטאל, גראולינג ועוד.
בגיל 17 הייתי מעורב בתקרית אלימה, שבסופה לשני אנשים, יותר נכון ערסים שהציקו לי נשברו היד והרגל בגללי. נכנסתי לשנה בכלא.
זה הרגיע אותי קצת, אבל עדיין הייתי מלא כעס על אנשים, במיוחד אלה שפגעו בי.
אני עדיין כועס על אלה שקראו לי שד, רוח רפאים, שטן, חולה נפש, משוגע, מוזר, פריק... כל המילים האלה, עדיין מציפות אותי ברגעים כאלה שאני עובר ברחוב, ומישהו צוחק בקול כדי שאני ישמע, או שאנשים מסתכלים עליי במבט מתפלא כאילו נפלתי מהירח.
בעבודה כל הזמן קוראים לי ג'סטין ביבר ובאטמן ועושים קולות של שדים. ואני מנסה לא להתעצבן כי אז הם באמת יחשבו שאני מוזר ומשוגע, אבל גם זה שאני לא מגיב נותן להם מוטיבציה להמשיך.
אני לא רוצה להכנס עוד פעם לכלא, כי אין לי כוח לכל הערבים והערסים שם, שהטרידו אותי שם כל הזמן.
אז מה שנשאר לי לעשות, זה לדמיין איך אני מענה אותם עד שהם מתחננים שאני יהרוג אותם.
בזמן האחרון, הסיטואציות האלה גוברות ואני מפחד שאני באמת יעשה משהו מכל מה שעובר לי בראש.
אני מרגיש שמשהו רע עומד לקרות... מה לעשות? התחושה שלי מוצדקת?
הוספתי שיר שאני אוהב שממחיש בערך מי אני
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025