לא מצליחה להתנער מהתחושה שהכל עומד להיגמר

היי לכולם,
קצת רקע:
אני נמצאת במערכת יחסים עם מישהו כבר 5 חודשים, וחשוב לציין שזו מערכת היחסים הראשונה שלי.
היא התקדמה נורא מהר- מאז שהתחלנו לצאת אנחנו מבלים את רוב הזמן הפנוי יחד, אני ישנה אצלו יותר מבבית (הוא אפילו אמר לי שהוא אוהב אותי וקרא לי חברה שלו אחרי שבוע בערך) ואנחנו כבר מדברים על לעבור לגור ביחד כשיגמר לו החוזה הנוכחי.
פגשתי אותו ממש כשעברתי לסביבה חדשה, ואני מרגישה שהוא מעין עוגן בה ושלא היה לי את הזמן להתרגל ללהסתדר בעצמי במקום החדש- מה שהופך אותי לתלותית במידה מסויימת.
אני מאוד אוהבת אותו ואני יכולה לראות שהוא אוהב אותי (הוא גם אומר את זה המון), אנחנו מקיימים יחסי מין כמעט כל יום (לפעמים יותר) ואני חושבת ששנינו מסופקים מהבחינה הזאת.
סבלתי מדיכאון ודימוי עצמי נמוך במשך רוב שנות ההתבגרות שלי, ואני לצערי מרגישה שהעבר שלי נותן את אותותיו במערכת היחסים.
הוא מתמודד לא רע עם התקפי הדיכאון שיש לי לפעמים, אבל אני מרגישה שחוסר הביטחון שלי, שגורם לי להיפגע בקלות מדברים שהוא אומר שגורמים לי להרגיש לא רצויה או אפילו קנאית במידה מסויימת (אפילו שלרוב אין סיבה להרגשה הזאת ואני סתם מתנהגת בחוסר ביטחון) מתחיל לגרום לבעיות, אני פשוט לא מצליחה להתנער מהתחושה שאומרת לי שעוד מעט ימאס לו ממני ושהוא יעזוב אותי.
אני גם חולקת איתו את ההרגשה הזאת ואני משתדלת לשתף אותו באיך שאני מרגישה, אבל אז יוצא שהוא מרגיש שכל שבוע יש משהו חדש שמפריע לי, וזה קצת מאוס.
הוא מראה לי מחוייבות ברמה שאין לי סיבה אמיתית לפקפק בה, אם זה לקחת אותי לאירועים משפחתיים או לרצות שאני אכיר את כל החברים שלו וכו'.
הדבר היחידי שמפריע לי מהצד שלו הוא שהוא קצת אדיש, למשל הוא לא מרבה להחמיא או לשבח, או לדוגמא העובדה אני מאוד רוצה לראות אותו כמעט בכל רגע פנוי שיש לי ומאוד קשה לי כשאנחנו בנפרד, בעוד שהוא סבבה עם לראות אותי אבל גם עם לא לראות אותי במשך כמה ימים, ויותר צריך את הזמן הפנוי שלו (דבר שאני מכבדת, אבל לא מצליחה לא להיעלב ממנו בו זמנית).

אני לא יודעת בדיוק מה גורם לי לתחושות האלה בקשר, ואני ממש רוצה שיהיה לי ביטחון במערכת היחסים הזאת.. האם למישהו יש הצעות איך לגרום לעצמי להרגיש יותר בטוחה בעצמי ובקשר?