שפל נפשי שלא ידעתי מעולם, איך לעזאזל אני מתחיל לחיות כמו בן אדם?

שלום,
טיפה ארוך, עמכם הסליחה

מאז שאני זוכר את עצמי עד תקופת התיכון הייתי ילד ללא ביטחון עצמי, בעל משקל עודף. מאז התגייסתי לצבא, שירתי כלוחם ואפילו חתמתי קבע. במהלך התקופה הזו אפשר לומר שנולדתי מחדש, הכרתי חברים לחיים, צברתי ניסיון עם בנות (שלא היה לפני הצבא) ורכשתי כלים לחיים. השתחררתי, יצאתי למסע במזרח ושחזרתי ארצה, קיבלתי את הכאפה משולבת.
אני אדם שלא היה מעולם בזוגיות, אני לא יודע מהי מערכת יחסים. לא יודע איך זה לישון לצד אדם אהוב. סטוצים היו,ניסיון מיני יש. ניסיון בזוגיות 0 מאופס מה שמוביל את החיים שלי כרגע למבוי סתום
שני המצבים האלו גורמים לי לחוסר מצב רוח וירידה בחשק
א. חוסר הידיעה על כיוון בחיים ומקצוע מעניין
ב. סוג של קראש רציני על בחורה שהפלא ופלא זה לא הדדי.

לאחרונה חזרתי להיות בקשר עם בחורה שפגשתי באחד המסעות שלי, בחורה שפגשתי במקרה באופן קלאסי היה קליק מדהים. נושאי שיחה משותפים ומכנים משותפים מה שגרם לי לפתח אובר ציפיות לאהבה נכזבת מראש. כמובן שבאיזשהו שלב הסקתי בעזרתם האדיבה של חבריי וידידותיי אחרי ניתוח מעמיק שאין זה ולא יהיה קשר הדדי לעולם.
בשונה מקראשים אחרים שחוויתי בתקופת הצבא, שנעלמו לאחר חודש-חודשיים גג. את הבחורה הזו אני לא מצליח לשחרר מהראש, מה שחוסם אותי לגמרי ומתסכל לי את הצורה. לא מצליח לפקס את המוטיבציה שלי בהצלחות והישגים אישיים, כל הזמן מכונס בעצמי. וכל הזמן חושב למה היא לא נותנת לי הזדמנות? מה עשיתי לא בסדר? למרות שאת התשובה אני יודע. זה לא אני ולא אשמתי. כי כנראה זה לא זה בשבילה.
כנראה שלא אצליח להשיג אותה, לאחר אינסוף ניסיונות, אני בתהליך השלמה. למרות שחשבתי שפגשתי את האישה שאיתה אני הולך להקים משפחה.
אבל אני מרגיש שמשהו תקוע לי בראש, למרות שזו מלחמה אבודה מראש אני רוצה לעזאזל להשתחרר מזה ולהתחיל להתפתח ולחיות את החיים שלי כי כרגע יש לי סוג של מחסום! אולי זה קשור לעובדה שאני רוצה זוגיות יציבה? אולי זו המהות והתכלית בעצם של החיים? כי כל השאר הם בגדר חומריות? אז למה אנחנו כאן? אלו דוגמה מהמחשבות הדביליות שמתרוצצות לי בראש וגורמות לי להישאר הרחק מאחור, הרחק מכולם, הרחק מעצמי.

מה אני עושה? ואיך לעזאזל אני מתחיל לחיות כמו בן אדם ואיך הכי חשוב, אני מוציא אותה מהראש שלי?

תודה...