אני לא אפרט יותר מדי על האזרחות, רק אגיד שהייתי ילד של בית ודי היה קשה להוציא אותי ממנו כל החיים שלי.
אין לי יותר מדי חברים חוץ מחבר אחד שמכיתה ו אנחנו דבוקים אחד לשני.
נקרא לו ע'.
כל החיים שלי הייתי מופנם וחסר ביטחון וכל הזמן רציתי לשנות את זה.
חצי שנה לפני הגיוס התחלתי את השינוי הזה בקטנה עם ע' ועם עוד חבר טוב שהכרתי ביב, א'.
זה התבטא בכך שהתחלתי לצאת יותר, כמעט כל יום לבין אם זה ברים או ים או כל מקום אחר.
די חיכיתי לגיוס שלי כי אמרתי שזאת הזדמנות להכיר אנשים.
הגיע יום הגיוס והאמת? היה כיף רצח, דיברתי עם כולם, צחקתי עם כולם, הייתי עם פול ביטחון ובאמת שנהנתי.
אחרי השבוע הראשון עשיתי איזשהו סוויץ' בראש ונהייתי שוקיסט שבקושי מוציא מילה מהפה, כמו שהייתי באזרחות, כנראה בגלל שהבנתי שאלה החיים שלי לשנתיים ושמונה.
היום אני כבר חודשיים בצבא והמצב אותו דבר בערך.
למרות שאני מתמודד עם זה די יפה ובקושי מתבכיין ולא מראה את זה, קשה לי.
קשה לי לא להיות בבית, לא לעשות מה שבאלי מתי שבאלי ובכללי לאזרחות.
זהו כעיקרון, סתם רציתי לפרוק ולשמוע ממכם טיפים איך להתגבר על זה.
אני משרת בשיריון למי שמתעניין ולפני שבוע התחלתי את שלב המקצועות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025