מגיל 12 אני עוברת התעללות עד ימים אלו מצד אמא שלי, איך עוצרים את כל זה?

גדלתי במשפחה דתייה,״בני עקיבא״ ועד גיל 12 הייתי (עשירים)בגיל 12 הוריי התגרשו ומאז הפכה אימי לאדם לא טוב.
קשה להגיד על אמא מילים נוראיות.אך משנה לשנה זה גבר תפס תעוצה,אמא התחתנה, והביאה ילד לעולם,אח למחצה.
בתקופת ההריון הפכתי לשק חבטות שלה לכל המשתמע מכך ומשהחל עידן ה״ידיים״ האמנתי בליבי שזה משהו שיחלוף עם הזמן.
חשוב לי לציין שתמיד הייתי תינוקת של אבא וזה הפריע לה מגיל מאד צעיר..וחשתי בזה..כל הייתה זורקת הערות כמו-שאבא שלך יעשה לך,יקנה לך,יביא לך,עד שהתרגלה שהיא מנדפת אותי אליי אך בכל זאת דאגה.אחרי הלידה היא לקתה בדכאון אחרי לידה ומאז מעטים הרגעים עד יום זה שאני מזהה אותה,השנים חלפו ההתעללות הפיזית לא פסקה,
מכות,יריקות,חפצים,האשמות,אלימות מילולית,קללות קשות לשמיעה.הטחות.ועלבנות שמעולם לא האמנתי שקיימים בעולם.בתור ילדה לא האמנתי שזה רוע אלה שזוהי תקופה רעה שתחלוף,כמו חלום רע,שנמשך שנים,תמיד הייתי סלחנית ואופטימית.אך בדיעבד הפצע הנפשי והנשמתי הלך וגדל.עד שהבנתי שאני כלואה תחת אמא שעברה חיים קשים ומסרבת להסתכל לאמת בפנים,אמא איבדה שתיי אחים והייתה מקבלת מכות מאמא שלה וכל מה שקרה זה בעצם שהיא ״העבירה את הלאה״.תמיד שמתי לה מראה מול הפנים,ואמרתי לה שהיא צריכה לטפל בעצמה,אך ללא השב ואף תגובה אלימה.בילדות היא הייתה גורמת לי להאמין שאני ילדה קשה ורעה וכל המזל הרע שסבב אותה מאז הגירושין כביכול היה באשמתי קח היא אומרת.בגיל 18 עזבתי את הבית שירתתי באילת,אחרי השירות חזרתי,היה מן שקט פוליטי,אחיי הגדולים תמיד שתקו וראו, והכי גרוע שהם הילדים שלה על באמת ותמיד,אז ככה שהוא סגרו את העיינים והאוזניים כי מבחינתם האמת היא של אמא..(עיווט המציאות)-שעל פניו אחותכם הקטנה עוברת התעללות פיזית ונפשית מגיל 12 ואז שותקים את האמת!ואף טוענים שמגיע לי,אמא עצמה מטפלת ברפואה האלטרנטיבית,ממש הסנדל הולך יחף.כל הזמן טוענת להזכיר לי שכל אחד מושך לחיים שלי את מה שמגיע לו ושלא עוברים דברים סתם,וכנראה זה התיקון שלי,תמיד טענה שהקרמה שלי זה לכבד אותי.היום שבגרתי הבנתי שיש בעייה קשה בנפש שלה,שלי לא נתפסת בראש..איך היא יכולה לומר לי דברים כאלה?לנשק ולחבק ליד כולם,ושכולם הולכים לחזור לסורה,אני בקונפליקט מאד גדול,כל זוגיות שאני מתחילה היא דואגת להגיד לי״זה לא שלך״ ״זה לא זה״ ״מחזיקה מעצמה מרפאה גדולה שעוזרת לאנשים והיא בהחלט עוזרת,אבל רק לעצמה היא שכחה לעזור,אני שעיר לעזאזל שלה,תמיד השתיקו אותי בבית שאני לא יהרוס את השם של המשפחה,לאחרונה הייתה בזוגיות שתוך כדי גרמה להידרדרות בקשר איתה,היא מקנאה בי ושונאת אותי שנאת חינם,אבל באור היום מתגאה בי שאני היורשת,כמו פיצול אישיות ״המטפלת המשוגעת״יום אחד אמרתי לה שהיא חולת נפש ושזה לא בושה לבקש עזרה קיבלתי מכות רצח,ודם לא היה רחוק נעזוב את הנושא הפלילי בצד.הבן זוג אסף אותי,דאג לי ואסף את את השברים ,לא האמין למראה עיני,ילדה בת 22 שלא מצליחה למצוא מרגוע בגלל אמא אחת מיוסרת,שעזבתי את הבית הקשר שלנו היה גם הוא מתנדנד ,השכרתי דירה ,הזוגיות לא שרדה ונקלעתי לחובות, אני מרגישה שהיא פותחת לי עין לא טובה על החיים,אבל ביום יום כולם מעריצים שלה ומצד אחד אני לא רוצה להרוס לה את השם שבנתה,גם ככה היא סבלה המון בחיים,ומצד שני אני לא מצליחה לצאת מהלופ הזה,כי יוצא מצב שאני עוזבת את הבית,חוזרת בלתת ברירה בקטע כלכלי ואז היא שוב חוזרת להתעלל בי רגשית,מנסה לסרס לי את הרגשות,תמיד הייתה מנסה לתת לי הרגשה רעה אומרת לי מילים כמו אני לא מאמינה שאת הבת שלי גורם לי להרגיש לא אהובה ולא שייכת.לסלול לי את החיים במרכאות ושאני מתנגדת ומראה עצמאות ואסרטיביות היא נחנקת מקנאה.תמיד שאני מתלבשת היא מסתכלת עלי במבטי שנאה,מאיימת שעוד מילה אחת אני אשן ברחוב,זה התקליט הקבוע מהילדות,והמון פעמים ננעלתי מחוץ לבית בטענה שמגיע לי.אני כבנאדם צעיר שרואה את עצמה אמא בשנים הקרובות לא תופסת איך אפשר להגיע למצב שהמוח נותן לך להתנהג ככה?זה ממש לאבד צלם אנוש
אני מרגישה כלואה,והשנה יותר מתמיד אני כבר אישה לעצמי חייתי בחוץ וחזרתי מפעת חובות,מה ממליצים לקחת כמה הלוואות שצריך מהבנק כדי לחיות מחוץ לבית?טוב לי מחוץ לבית!עשיתי את זה מצויין אך לא ידעתי להתנהל כלכלית,כל פעם שאני נופלת כלכלית אני רואה את השמחה שלה בעיינים,השמחה לשלוט בי.אמא אוהבת לשלוט.השמחה הזו שאני שוב תלויה בה,היא מתענגת על זה,השמחה שהנה עוד זוגיות לא הסתדרה בטענה ״לא נורא נשמה שלי,זה לא שלך מה ששלך שלך את ילדה מיוחדת ונשמה מדהימה״
ליטוף וסטירה.
פרגון ועלבון.
אמת ושקר.
שתי דמיות אם.
חוסר אנושיות.
מזמן כבר לא אמהית.
איך ממשיכים מכאן? זאת שאלת חיי,מלאה בפוטנציאל להצליח,אגב עסקתי בדוגמנות בשנה שעברה ,״פתאום היא אהבה אותי״ המשחק הרגשי שלה הורס לי את הנפש,השתיקה של המשפחה הכי כואבת יותר מהמכות!מתפללת לאלוקים כל יום שיתן לי עזרה!
זהו,תודה אם קראתם מעריכה מאד
מחכה לעצות.
ואגב חייבת לציין שעד גיל 12 היא הייתה אמא מדהימה אמיתית חמה עוטפת ואוהבת שלא החסירה ממני דבר,ומגיל 12 אני חיה בצל הפחד,שאני משחררת כל יום מחדש.ומרגישה שאמא שלי היא אדם לא טוב,לא מאמינה שזו היא.