מעולם לא זכיתי ליחס מעורר השראה מהורי ותמיד אחרי הסתכלות והשוואה הרגשתי ממש מקופח לעומת אחיי , לגבי אבא שלי אז תמיד הוא העדיף לעזור ולהיות נחמד לזולת מאשר למשפחה שלו והסיפור כרגע הוא כזה :
לפני חצי שנה נקלעתי לצרה כלכלית וחזרתי להתגורר אצל הורי שזה מצב לא פשוט גם עם היחסים היו טובים...
לפני שבועיים קמתי כדי ללכת לעבודה ונתפס לי הגב בצורה קיצונית ושורש הכאב היה ממש מאוחרי הלב ולא יכלתי לנשום או לזוז ובקושי לדבר, אבי היה בבית והוא פשוט מרח לי משחת שרירים על הגב שאגב הקשתה עליי יותר וככה נשארתי שוכב בצורה מעוותת ארבע שעות לא יכול לזוז ומתקשה לנשום עד שאמא שלי התפנתה מעיסוקיה ולבסוף אחרי חקירה צולבת לקחה אותי לאחות בקופת חולים ששלחה אותי מיד למיון ושאר הסיפור כבר לא כזה מעניין...
היום דפקה בדלת הבת של השכנים שלנו שהיתה לבד והתלוננה שיש לה כאבים בחזה שמישהו יעזור לה וישר הם קפצו ולקחו אותה למוקד רפואי... לא שאני נגד עזרה לזולת אבל קצת הרגשתי צביטה הלב, צביטה שלצערי אני כבר רגיל אליה יותר מידי... אני שואל איך יכול להיות שהורים מגיעים למצב כזה עם הבן שלהם ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025