הי אנשים טובים,
אני עובדת כמורה ממלאת מקום בתיכון במרכז הארץ כבר שלוש שנים ומקבלת שכר מכובד מאוד.
בדרך כלל, מדי שיעור אני נותנת לתלמידים עבודת הגשה.
השבוע קרתה תקרית שבה נכנסתי לשיעור של שעתיים, וכשהגעתי גיליתי שרוב הכיתה הבריזה ונותרתי עם עשרה תלמידים מתוך 40.
אמרתי להם שיפתחו ספרים ואתן להם עבודת הגשה, והם התנגדו בכל תוקף, בטענה ש-"רוב הכיתה לא נמצאת, אז למה שאנחנו נעשה עבודה וכל השאר לא?"
אז בטוב ליבי ויתרתי להם, והרשיתי להם לשבת בקבוצות במשך שעתיים, כשאני משגיחה.
מדי פעם גם הייתי עם הפלאפון שלי ועניתי להודעות.
יום למחרת אני מקבלת טלפון שאני מפוטרת, מהסיבה שהתלמידים התלוננו שישבתי בכיתה עם הפלאפון ולא נתתי להם אף עבודה להגשה או לחלופין לא לימדתי אותם שום תוכן מקצועי.
אני ממש מרגישה שמעלתי באמון שנתנו בי, במיוחד כיון שמדובר בשעתיים שלא עשיתי בהן כלום ועדיין קיבלתי עליהן שכר מלא.
מביעה חרטה על התקרית הזו שלא קרתה לפני מעולם, כיון שתמיד אני מעבירה לתלמידים תוכן מסויים.
לקחתי מאוד קשה את הפיטורין, הן מהסיבה שזה מקום עבודתי מזה שלוש שנים ואני מאוד קשורה לתלמידים ולסגל המורים, והן מכיוון שזהו מקור פרנסתי העיקרי וכעת אני נשארת ללא כלום.
מאוד מאוכזבת מעצמי וחייבת לציין שלא ארשה לעצמי לעולם להגיע לכזה מצב.
זה השפל של השפל שהגעתי אליו, ומכאן והלאה אני מוכנה רק להשתפר ולהוכיח את עצמי.
מעוניינת לדעת האם לדעתכם פיטורין זו תגובה מוגזמת מדי ביחס למעשה שעשיתי, ואולי כדאי שהמעסיק ייתן לי הזדמנות נוספת להוכיח את עצמי ולהשתפר?
או שמא הגזמתי ממש בהתנהגותי ועליי לשים את המפתחות וללכת בבושת הפנים שאני מרגישה כרגע?
אשמח שלא תשפטו אותי ושתייעצו לי בכנות מהי הדרך שבה אתם הייתם נוהגים בה במקומי.
תודה!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות