עד מתי אלוהיי? קשה לי בחיים

היי,זהו פעם ראשונה שאני כותב כאן.
אני לא יודע אם באמת מישהו ייקרא את הפוסט הארוך הזה שאני ארשום כאן,אבל אולי זה יעזור לי להשתחרר מעט.

אני בן 22,ומיואש מהחיים האלה..
זה התחיל מזה שבבית ספר נשארתי כיתה בעקבות כך שהייתי מכור למחשב ולא הגעתי לבית ספר בכלל.
שלחו אותי לאבחון פסיכוטכני שקבע שיש לי IQ גבוהה מהממוצע אבל יש לי קושי ביצירת חגורה חברתית [אין לי מושג עד היום מה הכוונה של זה,אבל אני יודע ומבין שיש לי בעיה].
סיימתי בית ספר ללא תעודת בגרות ומיד לאחר מכן שירתתי בצבא.
עם חברים מהתיכון לא שמרתי על קשר כי התביישתי במי שאני - אפס מאופס שנישאר כיתה והוא פשוט מטומטם.
בצבא הכרתי המון אנשים וחברים,כאלה שרצו שנצא ביחד וניפגש המון..אבל אני לא יודע איך לשמור על קשר על אנשים,אני פשוט שוכח מכולם ולא שומר איתם על קשר.
אף פעם לא העזתי לומר לחבר או בן אדם "תשמור איתי על קשר" כי אני חושב שזה שם אותי במקום של אדם מסכן,ואני אחד כזה שלא אוהב להראות ולהפגין את המסכנות שלו כלפי חוץ..תמיד מראה שהכל כביכול תחת "שליטה" והחיים "יפים" אבל בפנים אני מרגיש כמו קוצים שדוקרים.

סיימתי צבא וישר השלמתי בגרויות והוצאתי תעודת בגרות מלאה,בזמן הצבא הכרתי גם את החברה הראשונה והרצינית שלי שהייתי איתה במשך שנתיים וחצי וזה ניגמר אחרי שגם האהבה מהצד שלי ניגמרה.
מאז לא הצלחתי לצאת עם אף אחת כי היא ספציפית הייתה זאת שהתחילה איתי ולא אני איתה,אף פעם לא התחלתי עם בחורה..כי אני פשוט מרגיש,מכוער!!! במלוא מובן המילה.
אני שונא את עצמי,ואת איך שאני נראה..הייתי מוכן לשלם את כל מה שיש לי כדי לשנות את איך שאני נראה.
אני מודע ויודע שאפשר לשפר מראה בעזרת מכון כושר וכדומה,אבל אני עצלן מידי בכדי לשנות כי אני יודע שזה לא יעזור לאחד כמוני.

היום אחרי שסיימתי צבא והשלמתי בגרויות,התקבלתי גם לעבודה שהתקדמתי בה.
עבודה בהייטק הגעתי למצב של קידום שבו הייתי מקבל רכב צמוד+שכר מאוד יפה.
אבל אין לי עדיין רישיון כי אני אפס מאופס,לא הוצאתי עד עכשיו ואני כבר בן 22..לא כי אני מפחד,פשוט כי אף פעם לא היה לי צורך.
אין לי כמעט חברים,ואני לא מבלה..רוב הזמן אני נרקב בבית ובדכאון עם עצמי.
ועכשיו שהייתי צריך את זה יותר מתמיד,נתקעתי בלי.

אני לא מעז לצאת עם בחורות בגלל המראה שלי,אני מרגיש שאני נראה זוועה למרות שהייתה לי חברה שאמרה שאני "הכי יפה בעולם" ואנשים שאני מכיר גם אומרים לי שאני מקצין ומחמיר עם עצמי.
אבל אני ממש מבואס מהחיים,לולא המשפחה המדהימה שיש לי..הייתי מעדיף למות ממזמן.
יש לי הורים מדהימים ומשפחה מקסימה שלא הייתי יכול לבקש איי פעם משפחה יותר טובה מהם!
הם הכי מדהימים שיש,מעניקים ונותנים בלי סוף ומרעיפים עלינו חום ואהבה.
הבעיה היא בי,אני מרגיש שאני מאכזב אותם ובגדול.
יצאתי הבן הכי גרוע ומסכן שלהם,בזמן שאחיי יוצאים ומבלים אני תמיד נישאר לבד ניקרב,בלי חברים בלי אף אחד..לא יוצא עם נשים ובלי רישיון.
לאחר הקידום מהעבודה התפטרתי כי לא רציתי להמשיך,החלטתי שאני אלך ללמוד..אבל אני כרגע מובטל בבית עד לתחילת הלימודים מבלי לעשות שום דבר..מתפלל לאלוקים שאולי מתישהוא הסבל ייפסק ואני יתחיל לחיות את החיים.
גדלתי במשפחה דתית,ומערכת היחסים שלי עם הדת היא כביש פתלתל שלא ניגמר.

אייכה אלוקיי? אייכה.