האם להמשיך לחזר אחריה בעדינות?

היי,
אני רווק בן 32, נראה טוב, חכם, ועם ביטחון עצמי, אבל ממש נדיר שאני מתחבר למישהי שממש מוצאת חן בעיניי.

לפני כמה חודשים פגשתי מישהי כזו - יפה, חכמה, מצחיקה, פשוט מושלמת (בעיניי כמובן). היא אמריקאית שבאה לביקור בארץ לשבוע. נפגשנו פה, יצאנו כל יום במהלך הביקור שלה, והיא גם האריכה את הביקור שלה ביומיים כדי להשאר איתי עוד קצת. היה ברור לשנינו שקורה פה משהו מיוחד. אמרתי לה שאף פעם לא היה לי חיבור כזה עם מישהי, והיא אמרה שזה הדדי.

היא חזרה לאמריקה, נשארנו בקשר הדוק בסקייפ. כל יום חצי שעה של סקייפ. כעבור חודש טסתי אליה, והיינו שם ביחד כמעט חודש. היה גן עדן מבחינתי! נהנתי מכל שניה שהייתי איתה, והיה נדמה שזה הדדי. מצד שני, היא מהתחלה הודיע לי שאין סיכוי שהיא עוברת לגור בארץ, ואני אמרתי לה שאני כנראה לא אוכל לעבור לארה"ב. למרות זאת, כל החודש גרתי אצלה בדירה, בילינו כל ערב וכל סופ"ש ביחד, וסוף סוף הייתי פשוט מאושר! השיחות בינינו היו עמוקות. הייתה הרגשה של חיבור אמיתי. היא טסה איתי למקסיקו ולעוד שני סופשים.

מצד שני, היו סימנים קצת מוזרים - למשל מידי פעם כשבאתי לנשק אותה, היא טיפה התחמקה (לא תמיד, רק לפעמים), היא נמנעה קצת ממצבים רומנטיים (למשל כשהיה שיר רומנטי ורציתי לרקוד אותו איתה) ולא יצא לנו לדבר על העתיד, כי היה נדמה שאין באמת עתיד (אנחנו גרים בקצה השני של הגלובוס).
חשוב לציין שהיא מאוד נמשכה אלי, הסקס היה מטורף, ובשבוע האחרון שלנו ביחד היא מאוד התקרבה אלי וכן חיפשה מגע.
לפני הטיסה שלי חזרה לארץ, כשנפרדנו, לא יכולנו לעזוב אחד את השניה.

ואז טסתי. דיברנו. היא אמרה שקשה לה להמשיך בסקייפ. היא התחילה להיות פחות ופחות זמינה לשיחות שלי (ממש תוך שבוע), ואחרי חודש היא סימסה לי שהיא התחילה לצאת עם מישהו.
אז החלטתי שאני חייב להגיד לה את מה שאני מרגיש (למרות שהיה ברור לה שאני מאוהב בה. היא אמרה את זה בעבר). אמרתי לה שחשבתי על זה ושאני מוכן לעבור בשבילה לארה"ב ושאלתי אם היא רוצה את זה. היא אמרה שאני מרגיש יותר ממנה, שהיא צריכה לחשוב על זה, ושבאינסטינגט התשובה היא לא.

מאז כבר כחודש אני פעם בשבוע בערך יוזם שיחה / ווטסאפ. היא לא כל כך משתפת פעולה

אז ככה: מצד אחד, זאת הבחורה שהיה לי איתה הכי טוב בחיים, והיא היחידה בחיי שאמרתי לעצמי "איתה אני רוצה להתחתן". בנוסף, ברור לי שהיא גם הרגישה כלפי משהו - בכל זאת, דיברנו כל יום בסקייפ במשך חודש, היא לא רצתה לנתק את השיחות ("לא... תישאר איתי..."), היא אמרה לי שהחיבור שאני מרגיש הוא הדדי, וגם שהיא מתגעגעת אלי (אחרי שחזרתי לארץ). מצד שני - היא אמרה לי "לא" כששאלתי אותה אם לעבור בשבילה.


אז האם אני משלה את עצמי, ובעצם אין פה סיכוי, ואני סתם מתעלל בעצמי, או ששווה לי להיות עקבי, להתעקש, ולחכות שהיא תתעשת? אולי היא מפחדת להפגע ולכן מתרחקת? אולי הטיימינג לא טוב, ובעתיד הקרוב או הרחוק המצב יישתנה? החיזור הזה מאוד מאוד כואב לי, אבל בכל זאת - היא היחידה שאי פעם באמת רציתי להזדקן איתה ולחיות איתה!

אודה לעזרתכם.