הי,
אני ובן זוגי ביחד שנתיים וחצי. מתוכם גרנו ביחד שנה.
שנינו בשנות ה- 30 שלנו.
הציעו לו תפקיד ברילוקשיין אליו החלטנו שנסע ביחד. לאחר שהתגלה שלא ניתן להשיג להוציא לי אשרת שהיה במדינה ללא נישואים הוא החליט לנסוע בלעדי בהנחה שיצליח להגיע להחלטה בזמן שהותו שם בלעדי. אחרי חודשיים שלו מעבר לים ואחרי שהייתי אצלו בביקור וראיתי ששום דבר לא התקדם ואחרי שעברתי תקופה מאוד קשה בלעדיו ובהמתנה לו, החלטתי שאני חותכת ואמרתי לו שאני רוצה להמשיך הלאה. זאת למרות האהבה הגדולה בין שנינו, אך אחרי סה"כ חצי שנה מהיום בו ידענו שללא חתונה לא אוכל לנסוע אתו.
שבועיים לאחר הפרידה הוא טס אלי לארץ וניסה לשכנע אותי להמשיך לחכות עד שיהיה מסוגל להתחתן. עם זאת הוא הגיע עם הרבה כעס ואכזבה על זה שנפרדתי ממנו. הוא טוען שהוא אוהב כמו שהוא אף פעם לא אהב ושזה רק עניין של זמן עד שהחתונה תקרה. אבל כרגע הוא לא מסוגל עדיין לעשות את זה. יותר מזה - עצם זה שעזבתי אותו גרם לו להסתכל עלי קצת אחרת והפגיעה שהוא מרגיש מהסיפור הזה מעכבת אותו מלעשות את המעשה ולהתחתן. גם המשפחה שלו כועסת עלי על זה שהתייאשתי ולא מבינה אותי, דבר שקשה לי איתו מאוד כי אהבתי אותם מאוד.
הוא חוזר ואומר כל הזמן שהוא מאוד מאוד אוהב אותי ורוצה להיות איתי ומבחינתו אני איתו כל הזמן בלב כשהוא שם מעבר לים. הוא מבטיח לי שזה יקרה בקרוב ולא מבין למה אני פאסימית. מבחינתו אני לא צריכה לחכות לו בכלל. אני צריכה פשוט להיות איתו בלב כשהוא לא פיזית איתי עד שנוכל להיות ביחד. הוא טוען שהוא כלל לא מתלבט לגביי, פשוט קשה לו עם חתונה אבל בטוח שהוא יגיע לשם.
אשמח לשמוע דעות. במיוחד של גברים לגבי מה עובר עליו והאם באמת לדעתכם אני פשוט פאסימית וצריכה למצוא דרך להסתכל על הדברים כמו שהוא רואה אותם עד שיהיה שלם עם חתונה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות