הסיפור ארוך אנסה לקצר אותו.
לפני שנה וחצי פגשתי אשה. שבן זוגה נפטר שנה לפני זה. בתחילת הקשר למשך חצי שנה לפחות היא היתה מאוד אוהבת מאוד דואגת. החיים שלה לא פשוטים בכלל היא צריכה לטפל לבד בבנה. ובן זוגה השאיר אותה עם המון חובות. עם הזמן היא היתחילה לצאת מהמשבר ההתחלתי שהיתה בו ממות בן זוגה. ואז היא היתחילה יותר לחשוב ברצינות על החיים. חשבנו ביחד להקים עסק כדי שתוכל לפרנס את עצמה ( במשך כל הזמן של השנה וחצי אני מימנתי אותה ואת חובותיה לפחות בסך של 700 אלף ש״ח ). לקחתי חובות ע״מ שהיא תוכל לשרוד. לפני שלושה שבועות קניתי לה עסק בסך 400 אלף ש״ח. מאז היא טרודה מאוד בעסק ואין לה זמן בשבילי בכלל. בקושי יש לנו זמן לדבר. ואני מבין אותה מאוד העסק נופל הכל עליה. היא עובדת 14 שעות ביום לפחות. היא הכינה אותי מראש שזה מה שיהיה. שבוע שעבר רציתי להיפגש. והיא התחילה לדבר סיגנון שלא היה בנינו לפני. היא אמרה שאין סיכוי לקשר שלנו. (והיא צודקת. אני נשוי.) ושצריכים להפעיל את ההגיון. וכדומה. אחרי זה היא אמרה שהדיבורים היו בגלל הלחץ שהעסק גורם לה. היא מאוד מאוד מיוחדת. ואני מסכים איתה שאין עתיד לקשר שלנו. אבל. בגלל הקשר המיוחד שהיה לנו שהוא לא היה בגבול ההגיון. לא החתמתי אותה על שום דבר מהחובות בנינו. וכן שהעסק חצי חצי. כמו שדובר לפני זה. אני מאמין לה וסומך עליה. אבל לא מוכן להשלים עם זה שהיא לא מתיחסת. ומפחד שעם אני יסיים אותו. אני ישאר עם החובות. שבאתי בתלונות היא אמרה שהיא לא יכולה להתמודד גם עם קשר וגם עם עסק. אני לא יודע איך לצאת מהסיפור הזה. בלי לפגוע ובלי להיפגע. יש עוד בעיה שבנה מאוד נקשר אלי ועם יסתיים הקשר הוא יפגע. אחרי שכבר איבד את אביו הביולוגי. אני לא יודע מה לעשות. ולסיום היא אשה מיוחדת מאוד שעזרה לי מאוד בלהתמודד עם הבעיות שלי. תודה למי שקרא עד פה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות