אני חסרת ביטחון? מפחדת מאהבה שחסרה לי?

*** זה הולך להיות חפירה אבל אני אשמח שלא תעצרו פה ובאמת תקראו מי שרוצה לעזור , תודה רבה :) ***
אז ככה...
אני בת 17, והייתי מאוהבת כמה פעמים אחדות בחיים שלי .
פעם ראשונה שהייתי מאוהבת הייתה בכיתה ח' בידיד טוב שלי שהוא היה מאוהב במישהי אחרת והייתי אמורה לעזור לו להשיג אותה תוך כדי שהייתי מאוהבת בו . כן זה כאב ועכשיו האמת שאני לא בקשר איתו ממש וגם לא מרגישה אליו כלום ... ואפילו לא מבינה מה אהבתי בו .

פעם שנייה שהייתי מאוהבת, הייתה בכיתה ט', שהייתי דלוקה על מישהו שגדול ממני בשנתיים וחצי , אהבתי אך ורק את המראה שלו, לא הכרנו אבל הוא שיחק בי, התלהב מזה שיש לי אליו משהו . נורא התביישתי ממנו , והוא ניסה להתקרב אך לא נתתי לו ..

פעם שלישית הייתה בכיתה י' .. הכרתי מישהו שהתחיל איתי, נורא לטעמי בחיצוניות ... הוא גרם לי להתאהב בו והראה שזה הדדי , אך שגיליתי שהוא סטוציונר , וזה היה מאוחר מדי שכבר התנשקנו ...ורק לאחר מכן הבהיר לי שהוא לא רוצה מערכת יחסים, לקח לי כמעט שנה להתגבר עליו ....

בכיתה י"א (השנה) התאהבתי בידיד הכי טוב שלי , אין לו חברים (בנים) אלא רק ידידות והוא כזה כמו גייפרנד כזה ... וכולם בטוחים שהוא הומו, אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שאולי לא ... הוא גם הראה סימנים שזה הדדי , הוא לא ידע שאני מאוהבת בו ... וכולם חשבו שיש לו משהו אליי ושזה כלכך מוזר כי 100% הוא הומו. ועכשיו הוא התרחק ממני לטובת חברים חדשים , ודי ירד לי ממנו.

אני עולה לי"ב, ואף פעם לא חוויתי אהבה אמיתית.
זאת אומרת.. כל האהבות שהיו לי, הן נכזבות, בחיים לא חוויתי מערכת יחסים נורמלית כמו שרוב חברותיי חוו.
זה קצת מבאס, כי מראה לא חסר לי (לא בקטע של להשוויץ, באמת שלא...), אולי הבעיה שלי שאני לא פלרטטנית מספיק? אני לא יודעת , תמיד שאני מתחילה להרגיש למישהו משהו - משהו בראש שלי אומר לי לגרום לו לחשוב ההפך , שאני לא מרגישה אליו כלום, שלא ישים לב בטעות לזה שיש לי אליו משהו!! זה כזה מפגר וילדותי ואני לא יודעת איך לשלוט בזה אוף!
אני כן מודעת לעצמי ואני חושבת שיש לי פחד שידחו אותי, ובגלל זה אני נותנת מהתחלה הרגשה לבן אדם שאני כאילו "לא מרגישה אליו כלום" בזמן שאני נורא מאוהבת בו. וזה קורה לי כל פעם מחדש, ואני כל פעם מחדש מרגישה פספוס ואכזבה נורא גדולה מעצמי .

אני לא יודעת מה לעשות עם זה, נורא קשה לי בנוכחות של בנים , במיוחד כאלה שאני מרגישה אליהם משהו. אני נהיית קצת ביצ'ית אבל מצד שני נורא מחייכת בלי הפסקה ומתלהבת, אני כאילו מרחיקה את מי שאני אוהבת ממני...

נראה לי שזה נובע מחוסר ביטחון נורא גדול אצלי,
גם נגיד עם אמא שלי אני לא נוטה לדבר על אהבות ועל דברים שאני מרגישה, כל פעם שהיא מנסה לדבר איתי על זה אני מעבירה נושא. אני נורא מתפדחת ואני גם לא יודעת מה אעשה כשאהיה לי חבר - אני נורא אתבייש לספר לה... ולדבר על זה...
בנוכחות של בן אדם שאני מאוהבת בו אני נעשת נורא מופנמת ונורא מובכת, ורואים עלי את חוסר הביטחון הזה!!
אני ממש חייבת עזרה ,
מצטערת על החפירה, אתם יודעים מה אוכל לעשות נגד זה? זה ממש חשוב לי. האהבה הזו חסרה לי :(
תודה למי שהקדיש זמן לקרוא, זה חשוב לי.