סיפרתי שאני א-מינית בפני הכיתה והמורה השפיל אותי!

שלום, אני א-מינית רומנטית והגעתי למסקנה הזאת לא מאוד מזמן.
במסגרת אחד משיעורי משחק (אני לומדת בתיכון לאמנויות במגמת תיאטרון) תמיד מאוד עודדו אותנו לחשוף את עצמינו בפני הקבוצה כדי ליצור סביבה פתוחה ובטוחה שתאפשר לנו להיפתח.
למדנו להיות מאוד תומכים אחד כלפי השני, סיפרנו את הסודות הכי כמוסים שלנו בתחילת שנה שעברה. כל זה בידיעה שזה המקום הכי בטוח. היו כשלושה ילדים שיצאו מהארון במסגרת השיעור וכולם תמכו בהם ומחאו להם כפיים.
ואז, היום החלטתי שאני רוצה לספר כבר.
עמדתי בסוף השיעור לפני כולם וסיפרתי את הדבר היחיד שאף אחד לא יודע עלי. אני א-מינית.
בהתחלה כולם מחאו כפיים ואז לפתע המורה עצר אותם כדי לברר מה המשמעות. לגיטימי, סיפרתי לו.
הוא שאל בתדהמה "מה? איך הגעת למסקנה הזאת?" בטון של הורה שמרן כשילדו יוצא בפניו מהארון.
הסברתי לו שחשבתי על זה הרבה, והיו דברים שגרמו לי להבין את זה, אז הלכתי ושוטטתי בפורומים והזדהיתי מאוד עם חוויות של אנשים א-מיניים אחרים.
אחרי שאמרתי את זה הוא פשוט התחיל לקטול את כל מה שאמרתי. הוא אמר שזה סתם גיל ההתבגרות, שזה יעבור לי, שזה סתם בולשיט, שאני מבולבלת.
היה שקט בכיתה וילדה אחת ניסתה להתווכח איתו אז הוא פשוט אמר לה "סתמי ת'פה" ואמר שאני אהיה מאוד מינית ואני אהנה מזה.
כולם יצאו די בשוק מהשיעור ואני כבר הייתי על סף בכי. אחרי כמה דקות הוא בא אלי כי הוא הבין שנפגעתי, הוא אמר שהוא מצטער אם הוא פגע כי הוא לא התכוון לפגוע, אבל שהוא עדין עומד מאחורי כל מה שהוא אמר ואז חיבק אותי.
בשיעור הבא בכיתי בשקט. לא שמו לב.
אחרי השיעור כולם באו אלי וחיבקו אותי, אמרו לי שהוא סתם אידיוט ולא מבין, שהם מקבלים אותי. הם ממש כעסו על הדברים שהוא אמר והקבוצה שלא הייתה שם אמרו שאם הם היו שם הם היו רבים איתו וצועקים עליו. הם הציעו לי גם לפנות לרכז המגמה ולהודיע לו. אני עדין מתלבטת אם להודיע לו כי זה מרגיש לי כמו הלשנה.

אז זה מה שקרה.. קצת חפרתי אבל אני צריכה מקום לשתף.
זאת היתה הפעם הראשונה שיצאתי וזאת הייתה חוויה איומה. אני כבר מצטערת שעשיתי את זה. אולי לא הייתי צריכה לצאת בכלל.
המשפט הזה, "יעבור לך" לא עוזב אותי.
הוא סתר את כל הסביבה הפתוחה שהוא ניסה ליצור. כשילדים אחרים יצאו מהארון כלסביות, הומואים או בי, הוא מחא להם כפיים ואמר שהם עשו לו את היום וכל הכבוד. למה אותי הוא השפיל כל כך?
כדאי לי לפנות לרכז המגמה (שהוא אדם מקסים ואפשר לדבר איתו על הכל)? או שזה יהיה חסר פואנטה וסתם יהיה הלשנה?