ממש קשה לי לכתוב ולשתף,פעם ראשונה כאן ואולי דווקא כיוון שזה אובייקטיבי מהצד אנשים שכלל לא מכירים יכול לפתוח לי קצת מזור מהלב..מצטערת על הבלבול והחפירה...רציתי קצת לשתף כי אין לי את מי, וחברות עסוקות כל אחת בעניינה היא.
אני מטבעי מאוד רגישה יש שאומרים מידי.לוקחת הרבה ללב ואוהבת לעזור ולתת מעומק לבי...הבעיה שלפני שנתיים הכרתי בחור,היה רגיש חביב מאוד..אכפתי, עד שגילה את הפרצוף האמיתי שלו והתחיל להיות קר,להיות מגעיל לסנן ולהתעלם ממני ופתאום לחזור בחזרה אחרי שלא דיברנו יותר משבוע... ואז התנפצה לי הבועה-הוא נשוי עם ילדה קטנה.
ניתקתי איתו קשר חסמתי את המספר ממזמן,ומאז אני מרגישה אובססיבית כל הזמן חושבת עליו מה איתו אפילו שאני יודעת שהוא לא שווה את זה..כל העיסוקים נראים לי חסרי טעם.ירדתי קצת במשקל מתאמנת הרבה..אבל הכל נראה לי סתמי, אפילו בילוי עם חברות לפאב לא מהנה אותי כי אני לא שותה...מרגישה שאני על "ניוטרל". יצאתי עם בחורים אבל לא מתפתח למעבר לדייט אחד-שלושה,אף אחד לא ממש נכנס לי אל הלב,יש לי הרגשה כזו שכולם עם מסיכות-בייחוד בדייטים הראשונים תחושה של ראיון עבודה.
בקרוב תהיה לי יום-הולדת,ותחושת הבדידות מכבידה עליי לגמרי עוד יותר,חשבתי שבזמן זה אהיה בחוץ לארץ אבל תכניות השתנו...
לא נראה שלאף אחד מהחברים (או אלו שקרובים אליי) אכפת ממני בכלל...
איני יודעת מה לעשות,רוב הסביבה שלי מבוגרים ממני בעבודה ובלימודים.
תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות