חבר שלי סובל מחרדות ודיכאון, לא יודעת אם אני מסוגלת עוד להישאר

היי לכולם.
אני עם חבר שלי 9 חודשים. מתחילת הקשר הוא שיקף לי באופן ברור שהוא סובל מהתקפי חרדה, חרדות ואיזושהי נטייה לדיכאונות (האחרון לא התפרץ כבר הרבה זמן). זה לא היה קל אבל המשכנו הלאה והתמודדנו עם כל ההשלכות של המצב ביחד.
החודשים הראשונים היו מדהימים, היה לנו מאוד טוב ביחד, ממש יכולנו לראות עתיד משותף. בשלושת החודשים האחרונים משהו התחיל להשתבש- גם בחיים שלו וגם בזוגיות שלנו. בעקבות כל מיני דברים שקרו, הוא הפסיק את התואר באמצע (מתכנן להמשיך במקום אחר בסמסטר אביב הקרוב) והתחיל לעבוד במקום חדש אחרי כמעט שנתיים שהיה מובטל. בקיצור- המון שינויים בחיים עבור אדם שקשה לו עם שינויים.
זה מאוד השפיע עלינו ומערכת היחסים שלנו החלה להידרדר, התחלנו לריב המון, על הרבה דברים, האינטימיות מאוד נפגעה, וחשוב גם לציין שבעקבות כל מיני כדורים שהוא לוקח לטיפול בחרדות- אין לו חשק מיני. המצב שנוצר- שנינו מתוסכלים וכועסים, כל אחד מסיבותיו.
בימים האחרונים היה לנו פיצוץ די גדול ובסופו אני אמרתי שאני רוצה להישאר ביחד ולהמשיך להילחם, והוא אמר שהוא כבר לא בטוח.
זה די שבר אותי, התחושה שנשארתי איתה ביומיים אחרי זה (הוא השאיר אותי יומיים להתבשל עם ההודעה האחרונה שהוא שלח לי ורק אז דיברנו) היא שאחרי כל מה ש"הקרבתי" בשבילו, הוא פתאום זורק הכל לפח ובכלל לא בטוח מה הוא רוצה.
כשדיברנו אתמול, הוא אמר לי שהוא עבר יומיים מאוד קשים ומסתבר שהוא היה אצל הפסיכיאטר שלו שאמר לו שהדיכאון שלו חזר- משהו שנחת עליו בצורה מאוד קשה וכואבת וגרם לו בין היתר לשלוח לי הודעה בלי הרבה היגיון.
כרגע זה המצב- הוא רוצה שניתן עוד הזדמנות, אני צריכה לקבל החלטה אם אני רוצה לנסות או להיפרד.
הדילמה שלי מאוד גדולה- ביומיים שהיו לי לחשוב, זו הפעם הראשונה שהסתכלתי על הקשר בפרספקטיבה רחבה והבנתי כמה דברים חשובים (בכל זאת, אני בת 26 ואני צריכה להסתכל על בן הזוג שלי כפוטנציאל לעתיד ולא בתור מישהו להעביר את הזמן)- כל בעיית האינטימיות היא משהו שכנראה לא ייפתר בצורה מלאה, ומאוד קשה לי עם זה. אני מרגישה שחסר לי משהו מאוד בסיסי וחשוב בקשר- אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסים, ובאופן כללי הוא לא בנאדם שמשדר חום וזה מאוד קשה.
מעבר לכך, אני לא יודעת אם אני מסוגלת להתמודד יותר עם כל מה שהוא מתמודד איתו. אני מרגישה שיש אצלו המון להכיל, והמצב שנוצר הוא שאין לו מקום להכיל אותי- אז איפה זה משאיר אותי?
ובאופן כללי, מאוד קשה לי עם מצבי הרוח המשתנים, עם זה שהוא כל הזמן לא מרגיש טוב, וכל מה שנלווה לכך. אני מאוד אוהבת אותו, אבל כשהגענו לצומת דרכים שבו אני צריכה לקבל החלטה, אני באמת כבר לא יודעת אם אני מסוגלת להמשיך ככה. קשה לי להגיד את זה, אבל באיזשהו מקום אני מרגישה שמגיע לי יותר מזה.
אני בדילמה מאוד קשה, ומעבר לכל זה- אני קצת מפחדת לעזוב אותו עכשיו, כשהוא בדיוק במצב נפשי מאוד רגיש.
אשמח מאוד לכל עצה ועזרה. אני אקבל כל דעה שלכם.
תודה מראש ושבוע טוב :)