אני נשוי לאשתי כ-3 שנים והיינו חברים הרבה שנים. הקשר נמשך עד כה בעיקר כי אני אוהב אותה וחשוב לי שיהיה לה טוב. אבל מה, אני לא טוב לי. ממש לא טוב לי איתה. אני כועס עליה על מליון דברים שונים: היא עצלנית במידות מטורפות - היא לא בישלה אפילו פעם אחת בכל הקשר שלנו ולמרות שאנחנו באים מעדה שהנשים מבשלות. אני ממש צריך לבקש שהיא תשים לחם בטוסטר, ככה שכמעט תמיד אני שם לשנינו את הלחם בערב. אני יודע שזה נשמע שובניסטי - אבל לעזעזאל עם השובניסטיות. שום פעילות ספורטיבית אני לא מצליח לגרום לה לעשות. היא מסרבת ללכת לטפח את עצמה - לקוסמטיקאית לא הלכה בחיים, אפילו שלחצתי עליה. היא לא אוהבת לצאת. אני צריך בכוח לגרום לה לצאת. מבחינת הופעות שאני אוהב או מוסיקה אנחנו לא באותו הכיוון. היא לא אוהבת לקרוא ספרים - משהו שאני מאוד אוהב. לצערי, אין שום פעילות שאני חושב שהיא מוכנה לעשות למעט ללכת לשיאצו ולמסז' - שזה עכשיו התחביב היחיד שלה. אני רואה בני זוג אחרים, מתקדמים בחיים, נהנים. אני ארגנתי טיול לחול, היא לא גילתה עניין במסלול כהוא זה. ממש לא עניין אותה. אני יודע שתגידו לי להתאמץ אולי ולמצוא דברים שהיא כן אוהבת. אבל לצערי אני מנסה ולא מצליח.
אני אוהב אותה מאוד ולא רוצה להיפרד. אבל אני סובל ואני בטוח שאני אתחרט על זה במיוחד כשיהיו לי ילדים. בעיקר זה שורף לי כשאני רואה בני זוג אחרים, ואני משווה את זוגתי אליהם.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות