מרחם על אמא שלי, אני לא יודע איך לעזור לה ומה לעשות איתה

שלום לכולם, אני יובל, בן 18, חייל משוחרר (זמנית) מצה"ל בעקבות ניתוח שעברתי בברך, כרגע עובד ולומד... זאת הולכת להיות חתיכת חפירה אבל אני רוצה שתקראו כל מילה, ואני מתכוון לכל מילה, כי אני כבר לא יודע מה לעשות!!!!!!

אני רוצה לדבר על אמא שלי. מגיל 7 הורי התגרשו ומאז אני גר עם אמא שלי בכל מיני דירות שכורות (עוברים ממקום למקום מידי כמה שנים). עם אבא רק לאחרונה התחלתי להיות בקשר (טלפוני, אני בקושי רואה וראיתי אותו במהלך כל השנים) וזה גם כי המצב שלי אישית לאחרונה מבחינה נפשית על הפנים, ואמא שלי כבר לא ידעה מה לעשות אז היא עירבה את אבא שלי.

מאז שאמא שלי ואבא שלי התגרשו אמא שלי לא באמת מצאה בן זוג נורמלי, אם היה לה זה לא היה ליותר מידי זמן, בטח לא למערכת יחסים משמעותית.
היו לה חיים מאוד קשים עם המשפחה שלה (לפני שהתחתנה), הורים קשים שאף פעם לא היה להם אכפת ממנה ואף פעם לא התייחסו אליה כמו שצריך וגם אחים אגואיסיטים, והיא תמיד הייתה צריכה להסתדר לבד והרגישה מקופחת (לפי מי שהיא אומרת). בכללי היא אישה מאוד רגישה, מתוסבכת ומדוכאת.

גם הנישואים עם אבא שלי לא היו מוצלחים, היא שונאת אותו מאוד ותכלס לפי מה שהיא מספרת אף פעם לא באמת אהבה אותו, פשוט מצאה אותו כ-הפרטנר המתאים לברוח איתו מהבית כי לא יכלה לסבול כבר את המצב שם... ולפעמים שאני מדבר איתו (בפלאפון, אני כמעט ולא רואה אותו) ומזכיר אותו היא משתגעת ולוקח לה כמה שעות טובות להירגע, תמיד מתלוננת על זה שהוא היה עצלן, פחדן וחלש...

כשהייתי קטן יותר, לא הייתי מבין את העובדה שהיא הייתה צריכה גם לפרנס את הבית וגם לגדל אותי מגיל 7 וזה היה קשה בלי גבר, שהיא אישה רגישה, לחוצה ומדוכאת, ובכללי עם הזמן הבנתי שהיו לה חיים קשים וגם עכשיו מאוד קשה לה. היא עברה כמה ניתוחים (ולא פלסטיים למען הסר ספק), היא כל הזמן אומרת שנמאס לה מהחיים, נמאס לה מהעבודה שלה וקשה לה מאוד שם והיא רוצה להתפטר אבל לא מוצאת מקום חלופה נורמלי אז בינתיים נשארת שם, והכי נמאס לה שהיא לבד ואין לה בן זוג כל השנים, אבל הדבר שהכי הכי קשה לה ואת זה אני מבין יותר מהכל, זה אני...

אני ילד בעייתי (לא בקטע של מכות ועבריינות וכאלה, אין לי תיק במשטרה ואני נמנע מלהסתבך כמה שיותר, ילד טוב, והרבה פעמים נמנעתי להסתבך בגללה, כי לא רציתי שהיא תדאג ולא רציתי בעיות) ילד חסר בטחון ומדוכא, אני יודע שאני אמור להיות נקודת האור בחיים שלה, אבל אכזבתי אותה כל כך הרבה פעמים... גם בתחום הלימודים, גם בתחום החברתי... בקושי יש לי חברים וזה גם מאוד מאכזב אותה.
עברתי איתה המון בשנים האלה, פגענו ורבנו אחד עם השני בלי סוף והיו פעמים שגם אני וגם היא הגזמנו אבל עכשיו אני מבין שאני הגזמתי יותר (לא מכות, אבל צעקתי עליה המון פעמים ווהעלבתי אותה הרבה לאחרונה).

אני בעצמי צריך עזרה, צריך ללמוד איך להתחיל עם בחורות ולהתערבב חברתית וגם מה לעשות עם החיים שלי, אבל קודם כל אני רוצה לעזור לה... עכשיו אתם רואים את כל הכתיבה הזאת בנאלית מאוד ולא מרגשת בעליל אבל אני מרגיש שאני לא יכול יותר, שאני כבר לא יודע מה לעשות!!!!

אם למישהו יש דרך להציע לי שאני לא רואה, איך אני יכול לשפר את המצב שלה ביום יום, וגם אולי עורך דין על הדרך שיעזור לה לתבוע את הזבלים המסריחים בעבודה שלה מאוד מאוד אשמח.