היינו החברים הכי טובים ועכשיו זה נגמר והתפצלנו. אני מדוכאת מהחיים, איך להתמודד?

היי, אני אנסה לקצר את מה שיש לי לספר..
היינו שנה שעברה חבורה של 6 ילדים, היינו החברים הכי טובים, מבחוץ כולם קינאו בנו וחשבו שהכל מושלם אצלינו אבל בפנים זה היה נורא, היינו רבים מלא, מרחלים אחד על השני מאחורי הגב, עושה דברים ממש מגעילים ואז משלימים תוך יום. בתוך החבורה הייתה החברה הכי טובה שלי, נקרא לה בשם בדוי ״נועה״, אני ונועה מכירות מגיל 0 ומאז ותמיד היינו החברות הכי טובות, רק שבשנה האחרונה משהו השתנה, התחלנו לריב מלא, התווכחנו כל דקה, היו פעמים שאפילו הלכנו מכות מרוב שכעסנו אחת על השניה, החברות של נועה ושלי עמדה על הקצב, אבל תמיד בכל מצב היינו משלימות.. אבל אני גם חייבת לציין שמצד שני היה לנו כייף ביחד, צחוקים, היינו נהנות, אבל שתינו ידענו בלב שהחברות הזאת לא תחזיק עוד הרבה זמן. הגיע החופש הגדול, ולחבורה שלנו ״בערך״ הצטרפה עוד ילדה אחת שבהתחלה לא כלכך אהבנו אותה ואז לאט לאט יותר ויותר התחברנו אליה, כמו שאמרתי בחבורה היו המון ריכולים, היו בחבורה עוד שתי חברות הכי טובות שאחת מהן שנאה בסתר את החברה הכי טובה שלה ורצתה לנתק איתה קשר בהדרגתיות, בגלל שהיא חשבה שהחברה הזאת מפריעה לה להיות ״מקובלת״ בחברה. אני ידעתי על הסוד הזה ופשוט שתקתי, הרגשתי רע שאני שומרת על זה. בחופש התחלנו לריב בחבורה כולנו פשוט בלי סוף, גם אני ונועה רבנו המון והריבים שלנו היו פשוט נוראיים, עד שהגענו למצב שהיינו ניפגשים חלק מהחבורה בלי להזמין עוד ילדים( שזה מה שהם עשו לי) ממה כעסתי, ויום אחד ישבתי וחשבתי למה אני צריכה להיות החברה הכי טובה של נועה אם היא מתייחסת אליי כמו אל זבל? ( אני לא מצדיקה את עצמי, לא יצאתי יותר טובה ממנה, הייתי גם ממש מגעילה כלפיה וברור שחצי מהריבים שלה ושלי היו גם באשמתי ) אז החלטתי שאני שולחת לה הודעה שמסכמת את החברות שלנו ואני מנתקת איתה קשר פשוט, כי הייתי חוזרת כל יום ובוכה בגללה, היא היתה מרחיקה ממני חברים שלי שהיו לרוב לצד שלה, ולא רציתי לסבול אז שלחתי לה את ההודעה, ומאז... מאז הכל השתנה, איך שהוא הגעתי למצב שצעקתי עליהם שנמאס לי שכולם מרחלים אחד על השני ושאנחנו חרא של חבורה וחרא של חברים, ופשוט סיפרתי לילדה בחבורה שהחברה הכי טובה שלה שונאת אותה ורוצה לנתק איתה קשר, והילדה נשברה והיא הייתה כלכך עצובה ובו זמנית היא כלכך כעסה עליה, וכאן סיכסכתי ממש, כן יצאתי מגעילה, ואז כולם התחילו להתנפל עליי ולצעוק עליי, וכולם היו נגדי ואפשר להגיד שהם בערך היו החברים היחידים שלי שבאמת הייתי יוצאת איתם, רק איתם הייתי יוצאת.. ואז יצא שסיכסכתי ופגעתי ועשיתי עוד משהו מגעיל( הייתי מגעילה אני מודה) ואז כל החבורה רבו איתי ולא דיברו איתי יותר חוץ מהילדה שהחברה הכי טובה שלה רבה איתה, הילדה הזאת נשארה חברה טובה שלי עד היום, ושמרנו על קשר. עכשיו כל החופש הגדול במשך חודש לא דיברנו, עם אפחד מהם לא דיברתי. יום לפני שניגמר החופש פגשתי את נועה החברה הכי טובה שלי לשעבר על האוטובוס, התמלאתי כעס, עצב, בלבול, געגוע, כל הרגשות ביחד, אני גם חייבת לציין בחודש שרבתי איתם הייתי לבד, לא יצאתי מהבית, לא היה לי עם מי לצאת, הרגשתי חסרת חברים, כל יום בערך הייתי בוכה ולא הפסקתי להאשים את עצמי, כי הכל היה באשמתי. כמובן שביקשתי מכולם סליחה חוץ מנועה, עכשיו להמשך הסיפור, היינו על אותו האוטובוס, אני ישבתי מקדימה והיא מאחורה, פתאום אני מרגישה שמישהי נוגעת לי בכתף, אני מסתובבת וזאת נועה, לא הבנתי מה קורה כאן, היה ליידי מקום פנוי והיא פשוט התיישבה, היא אמרה לי שהיא רוצה שניפתח דף חדש ונישכח מהכל, וואלה כל הכבוד לה, אני זאתי שהתחלתי תריב והיא באה כמו גדולה ורצתה שניפתח דף חדש, ואני עדיין הייתי בדיכאון, עצובה, מדוכאת, כעסתי עליה על כל הדברים שהיא עשתה, כל הנסיעה שתקתי ושניה לפני שירדתי אמרתי לה שניפתח דף חדש. ואז התחילה שנת הלימודים, אני השלמתי עם כל החבורה, אבל בגלל הניתוק של חודשיים-שלוש לא חזרנו להיות חברים טובים בכלל, לפעמים התנהגנו כאילו אנחנו לא מכירים, הם עדיין נשארו חבורה רק הפעם בלעדיי ובלי הילדה שחברה טובה שלה שנאה אותה.. אנחנו התפצלנו בשתי בתי ספר, 3 מהחבורה הלכו לבצפר אחד ו4 מהחבורה הלכו לבצפר אחר, התפצלנו, נועה ואני נשארנו באותו הבצפר ובאותה הכיתה, וכמובן שעכשיו אנחנו חברות די טובות, היום 2 מהחבורה באו לבקר בבצפר שלנו, התמלאתי דיכאון, ראיתי אותם ביחד וניתקפתי בגעגוע, וידעתי שאני בחיים לא יחזור להיות איתם וגם טוב שכך, אני מתגעגעת לכייף שהיינו עושים ביחד, אני מרגישה שחסר לי חבורה, יש לי הרבה חברים, אני בן אדם חברותי בעיקרון, אבל אין לי פשוט חבורה מגובשת כזאת, אני עכשיו בקשר יחסית טוב עם כולם, ישבתי איתם בתחנת אוטובוס והם פשוט צחקו ודיברו והבנתי שהם קבעו להיפגש, והיו לי דמעות בעיניים בקושי יכולתי להחזיק את עצמי מלבכות, אפילו על האוטובוס לא ישבתי איתם, אני מקדימה והם מאחורה. אני כבר לא קשורה אליהם, אז זה הסיפור שלי, אני מדוכאת רצח כי אני מתגעגעת אבל אני יודעת שאין סיכוי שאני אחזור כי בתאכלס היה לי חרא איתם, הם חבורה צבועה את זה אפשר להגיד. אשמח אם תגידו לי כל מה שאתם חושבים, מקבלת כל עצה:)