היינו ידידים טובים. התחילו בנינו יחסים אינטימיים. כעבור תקופה זה לא התאים לה והיא רצתה שנהיה ביחד.
הייתי בתקופה חלשה והיא הייתה עוגן, בהתחלה התלבטתי ממש אבל לבסוף הסכמתי והחלטתי שזה מה שנכון לעשות.
מאז שנכנסתי לזוגיות, במשך שנה, לא עפתי עם פרפרים בבטן ולא הייתי מאוהב. היה לי בסדר כזה.. כל הזמן מסתכל על בנות אחרות שנראות לטעמי, מפחד להתאהב במישהי אחרת , מרגיש חסך באהבה ושבחרתי במישהי שלא לטעמי במראה והמשיכה ביום יום חלשה (אבל הסקס טוב.פה אין תלונות רק שמתי לב שאני מפנטז הרבה תוך כדי).
כאילו יש לי זוגיות בינונית, היא בנאדם ממש טוב אבל יוצא לי המון להתלבט אם זה המקום שלי... הייתי בזוגיות שבה הייתי בעננים ואני יודע מה זה התחושות האלה. אבל פה אין לי את התחושות מספיק... בעיקר היא שאוהבת אותי, ובשבילי היא פרטנרית שמתאימה לפי הספר בישבילי מכירה אותי מצויין ויודעת מה טוב לי אבל ברגשות אצלי זה פחות... שלא תבינו יש לנו רגעים ממש כיפים אבל ההתלבטויות האלו לא מפסיקות להטריד.
היו לנו איזה שני ריבים שהתרחקנו. האמת שבמשך שבועיים שהיינו בנפרד היה לי לא רע.. רציתי באמת מרחק ממנה לחשוב ואני לא בטוח אם הרגשתי געגוע, היה לי את החופש שלי. הרשתי לעצמי לחוות את החוויה של להיות לבד וזה היה כיף ללכת ככה ברחוב..., אבל אז אחרי שבועיים , מצד שני זה להיות לבד בסוף היום. לא הכי כיף וממלא אותך בתחושות פחות טובות. (פחד?)
זה מבלבל. אני יום אחד ממש רוצה משהו אחר, ויום אחד אני בסדר עם זה ויודע להעריך. אבל אני לא מחפש להעריך... אני רוצה להיות שם לגמרי איתה באופן טבעי ולא לטייל איתה ולפזול ולהרגיש שפיספסתי כי אני כבר תפוס עם מישהי אחרת....
איך אדע? מה אמורים להרגיש? מה נכון? ללכת עם הראש או הלב?....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות