שלום לכולם,
אסביר טיפה, אני מתגייס לגבעתי השבוע, אני בן אדם שהיו לו בעיות געגוע לבית, הכוונה היא, שפשוט לא הייתי יוצא לטיולים שנתיים, הייתי מטופל אצל פסיכולוגית, לטיול האחרון כן יצאתי, לאחר הטיפול, כמובן שהתקפי בכי תקפו אותי, הרצון לחזור הביתה, לאמא ואבא, לסביבה שלי.
הטיפול אכן עושה לי טיפה שינוי אבל ממש קטן, יצאתי לטיול ונהנתי ואז התבאסתי על כך שפספסתי כל כך הרבה טיולים.
עכשיו אני יום לפני גיוס, הדמעות שוב עולות לי, שוב הדיכאון, שוב הרצון לא לעזוב את הבית, המחשבה הזאת שאני אדבר עם ההורים רק 10 - 20 דקות ביום בשעת ט"ש פשוט מקשה עליי, אני חושב על דברים שיעלו לי בצבא, כמו רצון לברוח, רצון לפגוע בעצמי ...
אבל מאידך, אני מאוד רוצה להצליח, להיות קרבי, לתרום, להשתנות.
ההורים אני ואחיי, נסענו למסעדה ביום שישי, הנסיעה חקוקה לי בראש, קשה לי, קשה לי לחשוב שאני לא איתם, שאני רחוק, שהם ימשיכו כאן בלעדיי ואני אהיה מאוד רחוק מהם ... קשה לי.
אני בעקרון רוצה להתגייס לקרבי, כי כן, אני רוצה להשתנות, אני לא יכול להמשיך ככה, אני רוצה לקבל את מה ששירות קרבי נותן, אבל מצד שני, אני נשבר, אני מת מבפנים, מה לעשות ? אני כבר הרוס, מה יהיה איתי בשירות עצמו ? עוד לא התגייסתי ... אני כל כך לא רוצה לאכזב את ההורים, אני כל כך רוצה להוכיח לכולם שאני יכול ... אבל ... אני פשוט לא מצליח ...
לחשוב שהמפקדים יצרחו עליי, שאני לא אכיר אף אחד, שההורים יהיו רחוקים ולא אדבר איתם ... זה מרסק אותי, שובר אותי.
מה לעשות ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025