כן
אני בן 25 ופספסתי את האהבה של החיים שלי לפני כמעט 3 שנים.
יצאנו 5 שנים וזכיתי להכיר ולהיות בזוגיות שהרבה אנשים היו רוצים כמותה. הקשר היה כל כך בריא, עם אמון, חוסר קנאות בטוב טעם, מצחיק, הדדיות מוחלטת היה קשר טוב קשה להסביר במילים.
הייתי בטוח ועדיין בטוח שהיא האישה שלי לכל זמן ורגע אפשרי שלא אוותר עליה גם אם אצתרך לוותר על איבר בגוף שלי .
איפושהו משהו הסתבך בקשר לקראת השנה החמישית אם זה ריבים סתמיים , מכירים את המושג " לקחת כמובן מאליו" ?! אז גם הוא היה נוכח באותה תקופה כל זוג מגיע למצב שהוא לוקח כמובן מאליו וכשאני רואה היום זוגות אני אומר להם שיעריכו מה שיש להם בידיים ולדאוג שלא לקחת אחד את השניה כמובן מאליו. איכשהו זה ניגמר כאילו לא היה ( מצידה ) ולא בהחלטה שלמה עם עצמה אבל החלטה שלא תשנה את דעתה כי כדי לתקן ולשנות היא יודעת שהייתי עושה הכל ולא וויתרתי תקופה אבל גם יש גבול דק מאוד בין לא לוותר לבין להפוך למטרד, כמובן שלא רציתי להפוך למטרד כלפיה .
אז עברו כמעט 3 שנים ויש לה בן זוג בחצי שנה האחרונה ואומר את האמת שאין יום שהשם שלה לא רץ לי במחשבות גם אם אני לא נכנס למחשבות עליה המוח שלי פשוט מריץ את השם שלה בהבזק מהיר וכך אני חיי מאז שהקשר הסתיים . אני כן ניסיתי לצאת עם בחורות וכן נתתי לעצמי צאנס ואני בן אדם של זוגיות אבל אף אחת לא נתנה לי להתרגש כמו שהיא גרמה לי. בקיצור מתגעגע לריח שלה, לרגע שהיא שמה את הראש על החזה שלי גם כשקשה לי לנשום, לצחוק המתגלגל שלה, מה אתם חושבים ומייעצים? תודה :-)
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025