טוב תקשיבו, הכרתי בחורה חמודה במכללה, היינו מסתכלים זה על זאת במשך חצי שנה ולא היינו מדברים...
יום אחד אני מקבל ממנה בקשת חברות בפייס, זה עבר לואץ אפ ודיברנו שבוע שלם במשך כל יום ויום.. מהבוקר עד הערב.. הייתי כל כך מבסוט שסוף סוף תהיה לי אהבה וזוגיות,שסוף סוף הגיע גם זמני להרגיש את זה (היתה לי רק חברה אחת במהלך כל חיי), באמת ששמחתי והרגשתי טוב..
אחרי זה היא אמרה לי "בוא נפגש באחת ההפסקות, נשב נדבר ונחליט אם יש טעם להמשיך את הקשר או לא"..
סבבה, כשהיא היתה בהפסקה באתי אלייה ויצאתי מהמכללה,ישבנו על בירה.. צחקנו, דיברנו.. הכל זרם ממש טוב ויפה... אחרי ה"מיני דייט" הזה שלחתי לה הודעה והיא הגיבה באדישות...
הפסיקה לשלןח לי הודעות וממש התחילה להתעלם ממני...
באופן אישי מאוד נפגעתי מזה, הבטחון העצמי והדימוי שלי ממש ירדו, התחלתי להרגיש הרגשות כבדות כאלה של חוסר חשק לעשות משהו עם עצמי חוץ מלשכב על המיטה ולחשוב למה נולדתי בכלל ולמה זה הגורל שלי...
זה לא שאני נראה רע, או שהייתי ביישן מידי והוצאתי את עצמי טמבל.. פשוט חוסר מזל עצום בבנות!!
שום דבר אף פעם לא הולך לי ולא מסתדר לי... לא יודע כבר מה לעשות...
עכשיו אני כותב את זה כולי בדכאון ובתסכול.. אין כבר כח לשתף את החברים הכי טובים שלי, לא רוצה להיות "נטל" לאף אחד... אבל אני באמת כבר לא מסוגל לחיות כך...
החוסר אהבה הזה, ואין מישהי שתחבק ותאהב אותי... שנלך ברחוב מחובקים זה לזו.. שתהיה לי סיבה להתעורר בבןקר....
פשוט אין.. ובאמת אין לי כח יותר לעצמי...
תודה רבה למי שקרא את זה, הרגשתי צורך לשפוך את כל זה.. תגובות יתקבלו בברכה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות