אז הינה עוד יום שישי הגיע.
במהלך תקופת החטיבה עברתי בריונות,בתיכון לא עברתי בריונות אבל קיבלתי הצקות.
לא משהו רציני אבל בכל זאת. חברים בבית ספר? חחח יכלתי רק לחלום על זה. החברים שלי גרים רחוק..מאוד רחוק. לפחות אלו שפעם החשבתי בתור חברים.
לפני בערך חצי שנה,קיבלתי את הצביעות שלהם וכל מה שאמרו עלי מאחורי הגב ונותק הקשר. מאז? אני לבד.
ולא לאלו שיגידו "בטח יש מישהו שאתה לא שם לב אליו" אז זהו ש א י ן. אפילו לא אדם אחד. כרגע אני מחכה לגיוס שלי,ואתם יודעים משהו? מה אני עושה כל היום? כלום. פשוט כלום. מתעורר,עוזר בבית,יוצא לשיעורי נהיגה חוזר לבית. משחק במחשב וזהו.
יבואו אלו שיגידו וואלה בצבא ישתנה. ואתם יודעים יש מצב אתם צודקים. אבל אי אפשר לחיות בעתיד,גם אם הוא קרוב. וחוץ מזה,במסגרת שבה כל החיילים רחוקים מבחינת אזור המחייה שלהם למצוא חברים? אולי רק לצבא. אבל מה עם מחוץ לצבא? עם מי לצאת בשישי? עם מי לבלות ועם מי לדבר ולפרוק כשצריך?כי לי פשוט אין למי ועם מי לדבר. הלוואי והיה לי. אני פשוט חושב על תשובה ואיך אני אשנה את המצב. אבל למצוא מסגרת אני כבר לא יכול בגלל שהצבא מתחיל ממש בקרוב,אז הוא המסגרת הקרובה אלי. חוץ מזה שלא לדבר על זה שהתפקיד הצבאי שלי הוא תפקיד מרוחק כלומר לא יהיה איתי חיילים בסביבה,אז חברתית גם יהיה בודד מאוד. בקיצור אני ממש לא יודע מה לעשות בכל המצב הזה. איך לשפר אותו. איך להכרים אנשים וחברים. אל תגידו לי צא לבד תמצא. אם זה באמת היה ככה הייתי עושה את זה. אבל זה לא ככה. אני פשוט צריך עזרה מה לעשות במצבי. זה מרגיש לא טוב כשאני כל יום מתעורר והולך לישון ואין לי באותו היום אפילו שיחה עם בן אדם אחד שהוא לא משפחה :\
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות