שלום,
היה לי היום יום הולדת 17 והבנתי שכנראה פשוט לא אוהבים אותי.
בבוקר קמתי וזכיתי למזל טוב מההורים שלי ומקנאה מאחותי שגם היא רוצה (אחר כך זכיתי גם להטפה מצד ההורים שלי שאני צריכה להשתפר ביחס לאחותי כי זה הכל בגללי).
בביה"ס כמה ילדים שקראו בלוח ימי ההולדת שיש לי היום יום הולדת איחלו לי מזל טוב חטוף. החברים הכי קרובים שלי גם אמרו לי מזל טוב אבל במשך היום התעלמו ממני והיו בהפסקות עם חברים אחרים שלהם, חלקם בכלל לא ידעו שיש לי יום הולדת. אולי כולם התעלמו ממני מהבושה שהם שחכו.
הזכרתי את העובדה שיש לי יום הולדת כל השבוע. תמיד כשדיברו על המבחן זרקתי לאוויר את העובדה שזה יום אחרי יום ההולדת שלי, רמזתי בכל מני דרכים, אבל אנשים פשוט לא ידעו, או לא זכרו.
תמיד קינאתי בילדים האלה שמביאים להם בלונים וזר לביה"ס, כולם מחבקים אותם ומצטלמים איתם, כותבים להם ברכות ומביאים להם מתנות, עושים להם מסיבת הפתעה. לי זה אף פעם לא קרה. הרגשתי היום כמו בסרטים, כשכולם מתעלמים ממי שיש לו יום הולדת ובסוף מארגנים לו מסיבת הפתעה, רק בלי הקטע של המסיבה בסוף. מהקיצוניות של חוסר האכפתיות הייתה לי התקוה שאולי בסוף היום יעשו לי משהו בהפתעה, אבל זה פשוט לא קרה.
זה יצא יום לפני מבחן גדול מאוד וכולם (כולל אני) יושבים בבית וחורשים. אין לי אפילו עם מי לצאת ביוזמתי אז רק המשפחה שלי לוקחת אותי לבית קפה בערב.
אף אחד מהחברים שלי לא כתב לי ברכה, אפילו מזל טוב קטנטן. רק קרובי משפחה שלי.
היום הזה פשוט היה רע, לא רק כיום הולדת אלא כיום באופן כללי כי היום הרגשתי באמת שלא אוהבים אותי. זה אמור להיות היום שלי בשנה, אם לא לחגוג אז לפחות תשומת לב, יחס שונה (לטובה...) משאר הימים בשנה.
זה היה יום הולדת עגום ואני ממש עצובה. אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים. ביום ההולדת שלי!! אני בקושי מצליחה ללמוד למבחן המזורגג הזה אז קיוויתי שאם אני אשפוך את זה כאן אולי אני ארגיש יותר טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות