מגעגעת לאקס ולא יודעת איך לספר לחבר

היינו 5 שנים ביחד, גרנו ביחד ואהבתי אותו מאד מאד. אבל עם הזמן התחילו להווצר תסכולים שלא ידענו איך לפתור אותם. על אף שניסיתי לדבר איתו על זה, זה לא נראה כאילו הצלחנו למצוא פתרון ולגשר על הפערים שנוצרו. לאט לאט התרחקנו יותר ויותר. התחלנו להרגיש כאילו אנחנו שותפים לדירה יותר מאשר בני זוג.
בסוף החלטנו להפרד.
כשנפרדנו היתה זאת הקלה עצומה בשבילי. כל הזמן הזה שפחדתי לעשות את הצעד הזה גיליתי שזאת היתה שטות גמורה. חבל שלא עשיתי את זה קודם חשבתי לעצמי. אבל גם עליו ראיתי שזאת הקלה עצומה.
בנוסף שמתי לב שהצטבר בי פשוט כעס עצום והדחקה נוראית של כל הדברים שפשוט שמרתי בתוכי ולא הוצאתי רק בשביל הקשר יצליח. הכעס הזה היה כל כך גדול שלא רק שהרגשתי הקלה עצומה כשנפרדנו, גם הרגשתי כאילו מעולם לא אהבתי אותו. הרגשות שטפו אותי. נתתי להכל לצאת החוצה. סוף סוף התחלתי ממש לנשום.
אחרי חודשיים הכרתי מישהו דרך חברים משותפים ודי נדלקתי עליו וגם הוא עלי. מפה לשם התחלנו לצאת והרגשתי על ההתחלה כמה הוא מדהים ואיזו הקלה זאת להיות איתו. וכמה הוא שונה ממה שהכרתי והייתי רגילה אליו. וגם הרגשתי חופש. חופש וקלילות. אמנם כמובן הייתי נאמנה רק לו אבל באופן טבעי זה לא הרגיש לי כמו קשר מחייב לפחות לא בהתחלה.
פשוט זרמתי עם המצב.

ואז העניינים התחילו להסתבך. כמובן שבמציאות לא כמו באגדות לרוב אין דבר כזה פרידה חלקה.
האקס פתאום התחיל להתעניין. העניין הפך לגעגוע מצידו, הגעגוע הפך להודעות, שיחות ורצון להפגש. המון המון שיחות והודעות. זה החמיר כשהוא שמע שהמשכתי הלאה. ושיש לי מישהו. זה הרג אותו מבפנים. הוא סיפר לי כמה הוא בדיכאון ובחרדות ואיך הוא לא יושן טוב בלילה. ואני מקשיבה להכל בדמעות. כי עמוק בפנים רע לי שהוא סובל. אבל איך להסביר לו שעוד יותר רע לי כשאני איתו. (או לפחות נהיה רע מאז שהתרחקנו)
וככה זה נמשך כמה חודשים עד שבסוף הוא שאל אותי אם אני באמת ובתמים רוצה לחתוך ואם כן זה יהיה לתמיד. ואמרתי לו שכן.
ואז התפרקתי קצת בפנים. מאז הוא לא יצר איתי קשר.
אמנם לפעמים אני חושבת עליו אבל זה לא היה משמעותי. כל געגוע או מחשבה אני מדחיקה. לא נותנת לה במה.
אבל לאחרונה אני והחבר הנוכחי שלי התחלנו לריב לא מעט.
והגעגועים לאקס מחמירים. אני כל הזמן חולמת עליו. חלום אחרון חלמתי שהוא התאשפז בביה"ח פסיכיאטרי מרצון בגלל שהוא לא מצליח לצאת מהדיכאון והחרדות.
לפני כמה ימים חשבתי לעצמי פתאום שאם יקרה לאקס שלי משהו אני ארגיש הכי רע בעולם.
אני מרגישה כאילו הוא בן משפחה שלי כבר. עד כמה שהיה לנו קשה כאילו ויתרתי על בן משפחה ולא על בן זוג.
כבר עברה כמעט שנה מאז שנפרדנו אבל שמתי לב שהכעס התפוגג, הכל נשכח. נשאר הגעגוע. נשארו הזכרונות הטובים. נשאר הרצון המטורף הזה לחזור אליו למרות שאני יודעת שאסור לי לחזור אליו.
אני לא מסוגלת לשלוח לו הודעה בשביל לא להשלות אותו שאולי אני רוצה לחזור. אני רוצה שיהיה לו טוב בחיים. ואיתי לדעתי לא יהיה לו מספיק טוב כמו שהוא רוצה. אני רוצה רוצה שבעולם מקביל היינו יכולים להמשיך להיות ביחד. ושלא היו את כל הפערים האלה.
הוא האקס שגורם לי לרגשות הכי שנויים במחלוקת שיש.
אם מישהו הבין את המורכבות של העניין ומוכן לעזור לי להבין למה ומה קורה פה.
כי כבר עברו כל כך הרבה חודשים ואני עדין בהתלבטות מה לעשות. מה הולך פה?