אני ואשתי בקושי שוכבים... מיום ליום אני בספק לגביי הזוגיות הזו... מה עושים?

היי...
אני נשוי כבר 3 שנים וחצי לאישה טובה עדינה יפה אינטליגנטית ואמא מדהימה...
לפני כשנתיים נולד לנו ילד מדהים,
ועוד לפני שהיא נכנסה להריון, תדירות יחסי המין ירדו באופן משמעותי...
דבר ידוע שקורה לאחר לידה, אבל אצלנו זה התדרדר באופן קיצוני!
{קרה כבר שלא שכבנו שנה, ולאחר מכן היינו שוכבים פעם ב 2-3 חודשים}
מעבר למצב הגרוע הזה- אין בניינו כבר שום סוג של תשוקה... אפילו לא חיבוקים או נשיקות.
ואפילו שאנחנו נוסעים לחופשות כבר כלום לא קורה בניינו...
דבר זה גרם לי להפסיק ליזום- כי נמאס לי להרגיש שהיא לא חושקת בי, ואני זה שיוזם כל פעם.
וזה הוביל למצב שאין לי אליה שום תשוקה או משיכה מינית, וזה מרגיש לי כאילו אנחנו 2 שותפים שחיים יחד ומגדלים ילד.
פשוט ההרגשה של תסכול, כאילו הכל מת, הרגשה של בדידות...
וזה משליך גם על נושאים אחרים בחיי... כמו בחשק לעבוד, בסבלנות לאנשים, ועוד...

אציין כי היא עובדת מאוד מאוד קשה כרופאה מתמחה, והיא תמיד עייפה {ובצדק}
ולמרות כל זה היא עושה הרבה בבית ועושה המון למען הילד.
ואני גם עוזר בעבודות הבית ומטפל בילד, ומשתדל לתמוך בה עד כמה שאפשר בסוג הקריירה שבחרה.

חשוב לציין כי אני נראה טוב, ואני אדם שאפתן שמציב לעצמו מטרות בחיים ומשיג אותם...
אני אדם שאוהב סקס נשים מגע חיבה... ובחיי הרווקות היו לי נשים רבות.
אך לצערי עם אשתי אני לא מצליח לספק את הצורך הבסיסי והחשוב הזה.
אציין כי מבחינה חומרית וכלכלית לא חסר לנו כלום בחיים- ובכל שאר הדברים יש לי אישה מדהימה וטובה, וילד שתמיד חלמתי שיהיה לי, אך לחוסר הזה יש כ"כ הרבה משקל במערכת היחסים שאני לא יודע אם אני יכול להמשיך לחיות ככה...
ושאני חושב על גרושים יותר מפחיד אותי מלהישאר יחד זה לעזוב...
קשה לי לדמיין אפילו שאני יהיה מוגבל בהסדרי ראיה ולא אוכל לראות את בני מתי שארצה, ושלאשתי יהיה בן זוג אחר, שהילד שלי יראה בו כדמות הגבר בבית.
ומצד שני מדאיג לא פחות שהבן שלי גודל לזה שהוא לא רואה אותנו מתחבקים או עם שמחת חיים.

הצעתי לה ללכת לייעוץ - אך היא מסרבת...
אני ממש לא רוצה "לפספס" את החיים בכך שאחליט החלטות לא נכונות לגביי העתיד שלי ושל הבן שלי.
ולכן אני פונה אליכם לעזרה...
אשמח לעצות מ: נשואים/גרושים שקרה להם דבר דומה/ יועצי נישואים /מי שנשוי לרופא/ה
תודה.