אמא של בן זוגי שוללת אותי כי אני לא דתייה, מה עליי לעשות?

מצטערת מראש על האירוך.
יש לי חבר כבר שנה שלמה, ללא ספק אם נחזיק מעמד עד סוף השירות הצבאי נדבר על חתונה.. אנחנו באים מעולמות שונים, אני ממשפחה לא מאמינה... לא נרתעים מהדת פשוט מעדיפים לחיות בחופשיות ללא הכתבה, אנחנו מאמינים שלהיות בן אדם טוב זה מספיק, והמשפחה שלו דתיה מאוד, אמו ואחותו עם מטפחת ראש וצנועות ברמה גבוהה, אבא שלו ואחיו בשיעורי תורה, שומרי שבת, כלים נפרדים ממש ה-כ-ל...
מכל המשפחה דווקא חבר שלי הוא הכי פחות דתי.. הוא מתעצבן אפילו על הוריו כשמכריחם אותו ללכת לבית כנסת, להניח תפילין וכ'ו כי הוא לא מתחבר לזה.
אני מכבדת אותם מאוד.. כשאני אצלהם בשישי שבת אני לא מביאה את הפלאפון ושומרת יחד איתם, משתדלת להתלבש צנוע בשבלם ולא אוכלת בביתם בשר לאחר חלב ולהפך (והיו המון הזדמנויות וזה נורא ביאס אותי לפעמים) בכל מקרה, אני מתנהגת אליהם בכבוד צוחקת מחייכת ומשתדלת לשוחח עם כולם ולעזור לאמו כשצריך, אבל לפעמים אמא שלו עוקצת אותי בקטע של הדת והיא מדברת עם חבר שלי שינסה להכניס אותי לזה. הדבר שהכי פגע בי שהיא אמרה זה שהבן שלה לא יכל להיות עם מישהי שלא שומרת שבת... תכלס, זו לא אני ואני לא רוצה לעשות משהו נגד רצוני או אם אני לא באמת אוהבת את זה אחרת זה יעיק לי כל החיים.
אמא שלו שוללת אותי ומתייחסת אלי מגעיל רק כי אני לא כמוהה וזה נורא מקשה עלי (רוצה לציין שכל המשפחה שלו אוהבת אותי, רק לה יש בעיה איתי)
דיברתי איתו על זה אבל הוא אומר שזו היא וקשה לשנות אותה, שגם לו במקום להיות באמת אמא שתומכת ועוזרת הדבר היחיד שהיא מדברת איתו זה הדת ועוקצת אותו כשהוא לא עושה דברים שהמשפחה עושה..
לא יודעת מה לעשות אני לא חושבת שאני מסוגלת לחיות עם "חמה" כזו... מה לעשות?

רוצה להוסיף עוד דבר, לא מזמן הבן הכי דתי שלה התחתן בשידוך והם היו זריזים מדי ולא הכירו את הכלה כמו שצריך ועכשיו מסתבר שהיא אישה דוחה, מתייחסת לא בכבוד, חושבת שכולם חייבים לה משהו... ואף הייתה מקללת את אביו.. אך בכל זאת כל הריבים שהיו איתה האמא מתייחסת אליה יותר ממני, ממש חברות הכי טובות, מתחנפת ומביאה לה יותר תשומת לב ממני (וזו צביעות כי הייתי שומעת אותה מדברת בפלא שכלתה מזעזעת ושהם חייבים להפריד ביניהם.. אך היא בהריון כבר אז היא לא יכולה לעשות כלום, מאוחר מדי, כל המשפחה שונאת אותה רק אמא שלו נותנת לה ייחס)
זה קשה לי לראות את זה כי היא מתייחסת אליה כלכך טוב מכייון שהיא דתיה ושומרת וצנועה ו"אשה עם ערכים" בגלל שהיא כביכול דתיה...
ואני שנכון אני לא דתיה אבל אני שווה הרבה יותר ממנה.. אני חושבת שלהיות בן אדם טוב מתעלה על כל דת ולא חייב להיות דתי בשבל להחשב לבן אדם טוב... וזה כלכך מרגיז אותי שאמא שלו לא רואה את זה וחושבת שלא מגיע לי יחס בגלל שאני לא "כמוהם".
מה עליי לעשות? אני מפחדת שאם אני אדבר עם אמא שלו היא אולי תתחיל להתייחס אליי טוב אבל זה יהיה מזויף וזה יותר גרוע מבחינתי..
ישלכם רעיונות?