איך לסיים ולהפרד ממאהבת אובססיבית?

שוב שלום לכם אנשים יקרים,

כן, זה אני. זה שכותב לכם כאן כבר כמה זמן, בשמות וכינויים שונים.
אני יודע כי רובכם מאסתם בי וב"בכיותיי", אך נסו להתעלות על עצכם, בכל זאת.
זוהי מדיה אנונימית וזהו המקום היחיד, שאיננו גורם מקצועי, בו אני מוצא פורקן לנפשי.
ועל כן, אשמח באם תגיבו בסובלנות ובאורך רוח, ומי שחפצה נפשו להתעלל בי ולהשתעשע ולמספר את פנייתי זו, אנא ממך, פנה אל השאלה הבאה.

למי שלא יודע במה ועל מה מדובר, זוהי פנייתי הקודמת בעניין זה:
https://www.askpeople.co.il/question/95030

אז אחרי סופ"ש קשה מאוד, של נתק מוחלט מכולם, התכנסות לתוך עצמי,מחשבות שלא נגמרות ותחינות בלתי פוסקות בוואטספ מצד המאהבת, שלא "אזרוק" אותה. .החלטתי לעשות מעשה, וללכת להפגש איתה, למרות עייפותי הנפשית והפיזית.

היא קיבלה את פניי בתדהמה ובבכי רב,
היא לא הפסיקה לבכות לפרקים ארוכים במשך כל הלילה ששהיתי אצלה. היא התחננה על נפשה וליבה שלא אעזוב אותה. ביקשה ממני הבטחה מפורשת שלא אעשה לה את זה. כי היא תתמוטט בלעדיי. בכתה את נשמתה, ממש נכנסה לסטרס ולרעידות.

הסברתי לה, לגמרי בקור רוח אבל ברגישות, שאני חושב לתת הזדמנות לשיקום הבית והמשפחה ולו לטובת הילדים. שקשה לי לוותר על הבית ללא הנסיון לשקם.
והיא מצידה, הבינה שכלתה אליה הרעה. ניסתה לומר לי שוב ושוב, שאין לי מה לתת הזדמנות לאישתי אחרי בגידתה. ואיך אני בכלל מסוגל יכול לחשוב על להיות איתה ביחד. אמרה על ילדיי, שוודאי יגדלו ויבינו אותי. ושמגיע גם לי להיות מאושר.

היא נתנה את הטיעונים שלה ואני חזרתי על שלי. תוך שהיא בוכה בהיסטריה ואומרת לי. כי בעצם החלטה כזו לשקם, משמע להפרד ממנה. והיא לא מסוגלת לזה.

במשך כל הערב ראיתי לפניי אישה אומללה ונואשת לאהבה. אישה החוששת לאבד את אהבתה. אבל מצד שני, דיברה גם על כך. שהיא מרגישה שזרקתי כמעט חצי שנה יפה לפח, שהיא לא האמינה שתראה אותי שוב בעיניה לאחר פתיחת התיק ביום רביעי. שהיא בלב שלה בטוחה שלא נהיה עוד ביחד וחשה שזה עומד להגמר. ואז שוב, התפרקה בבכי והתחננה שלא אעזוב אותה. שהיא אישה טובה וכו'. אני חייב להודות שנשבר לי הלב והרגשתי איך הוא מתכווץ בכאב אל מול הצער שלה.
אלא שלראשונה, בכל השיחה הזו. לא הזלתי ולו דמעה אחת למרות דמעותיה הרבות. אלא רק עטפתי אותה בחיבוק חזק וכאבתי איתה יחד.

הפגישה הסתיימה לפנות בוקר, בשאלתה. מה אני מתכוון לעשות עכשיו והאם תראה אותי שוב ומתי. או האם אעזוב אותה, לא הייתי מסוגל לענות לה דבר מלבד, שאני אוהב אותה מאוד ואשוב לראותה עוד השבוע. והיא הוסיפה כי היא איננה יודעת איך לדבר איתי ולהתנהל מולי מעתה. אמרתי לה שתדבר איתי באופן רגיל.
לא עזבתי, לפני שנשכה אותי נשיכה חזקה בחזי, כדי שאזכור לדבריה שגרמתי לה לכאב. ושוב נשיקה ארוכה ושוב בכי ארוך. והלכתי.

והנה אני מגיע לעיקר,

בכל הערב הזה, ובסיומו בעיקר. לא חדלה לקנן בי התחושה החזקה. שלא - אני לא רוצה להתגרש. נכון, אני לא נמשך אל אישתי ואין בינינו מגע כבר חודשים ארוכים. אבל מנגד, אני לא מרגיש מוכן לזה נפשית וגם לא מרגיש שרוצה ומסוגל לפרק את המוכר והטוב. לעזוב את הבית המוכר לי. את האישה איתה חייתי כמעט 10 שנים, ולהרוס לילדיי את ביתם החם. זה היכה בי חזק מאוד - אני רוצה את הבית שלי בחזרה
אלא, שיש כאן אותה, את המאהבת. שיושבת עליי חזק 24/7 ונותנת לי תחושה חזקה שבלעדיי חייה אינם חיים. היא יודעת על אלו רגשות לפרוט לי. היא יודעת למחוץ לי את הלב. ואני אוהב אותה את האישה הזו, בכנות אוהב. אבל לא מרגיש שמסוגל לפרק בניין של עשור חיים בגללה או בגלל אף אחת אחרת.

אבל איך נפרדים ממנה אחרי קשר קצר אולי {כחצי שנה} אבל אינטנסיבי כל-כך? קשר שבו התוודעתי אל חייה, משפחתה המורחבת {מתמונות וסיפורים}, ואל ילדיה. קשר שהוא מעין זוגיות בזעיר אנפין שבו מלבד סקס, ידענו רגעים רבים ויפים ביחד? איך אני עושה לה את זה בכלל? איך עושה את זה לעצמי?

אז אני רוצה לחזור הביתה, לפחות לנסות, רגע לפני שאני מחליט לפרק את הכל. אבל המאהבת, היא כבר חלק בלתי נפרד ממני, והפרידה ממנה קשה עליי מאוד. והיא לא ממש עושה לי את החיים קלים, היא לחוצה ולוחצת, לא זזה ממני בהודעות כואבות ובתחינות. נואשת ומפוחדת מאוד מהידיעה שאנטוש אותה ואשבור לה את הלב. וכן, גם על ליבי אני חושש.

ואני שואל: מה ואיך לעזאזל עושים??