מפחדת ומתפדחת שמשפחתי תהרוס את חיי הזוגיות...

שלום לכולם,
כמו שהבנתם ככה זה באמת קורה אצלי, אותו מצב כבר
שנים שלא משתנה. אני גרה עם אמא, אח שלי (בן 16) ואחותי (בת 18)
ואני הבכורה. אבא שלי ואימי התגרשו כשהייתי בת 9 ואנחנו נשארנו לגור עם אמא,
אבא שלי עבר לגור עם שותפים בעיר אחרת, הוא דתי והצד אצל אמא יותר
חילוני, ככה אני מעדיפה גם לכן נשארתי אצל אמא. בכל מקרה, אני אחרי שנת שירות לאומי שסיימתי ממש בתקופה האחרונה, כרגע אני עובדת בסופר כקופאית וממנת
רישיון על רכב, לימודים בשלב מאוחר יותר ..
מאז שהורי התגרשו זה נהפך לטרור, אמא שלי לא מרגישה חופשיה כי היא מרגישה שהיא מתנהלת ביום יום רק עם עבודה, כסף ותשלומים לכן היא מפילה את כל העצבים עלינו, בגלל שהיא נשארה אם חד הורית ואבא שלי הפסיק לשלם מזונות עלי ועל אחותי היא מתנהלת כך. אני עוזרת בבית בהכל והיא לא יודעת להעריך שום דבר .. לעומת זאת אחותי בצבא וגם אם לא היית היא לא עוזרת, היא נולדה לקנות בגדים ולבזבז כסף. לצערי זה מה שהיא יודעת .. מבחינת תקציבית אנחנו בסדר, לא חסר לנו כלום ותודה לאל יש הכל. לא מזמן אני, אחי ואמא שלי הלכנו למלון (סופ"ש) וגם כשבילינו היא הרגישה שהיא רק סביבנו וצריכה עוד אנשים אחרים, כאילו היא עשתה טובה .. יש מצבים שבאמת אני לא מבינה אותה, לפעמיים היא מתרגזת שהיא נמצאת במינוס, אוקיי היא במינוס .. למה היא בכל זאת מחפשת איך ליהנות לפי שהיא פותרת עניינים חשובים? אני במקומה לא הייתי מתנהלת כך, לא אמרתי לה את זה כי היא מקשיבה רק לעצמה אז אני שומרת את דעותיי בצד.
לגבי אבא שלי, הוא אומר שאנחנו נמשיך לעזור לה ולא להקשיב לכל מיני הערות,
לעבור לגור עם אבא שלי זה לא פיתרון, הוא גר בעיר שרחוקה מאוד ולא מתאפשר גם בהגעה לעבודה, חברים והבן זוג שלי ..
הוא בא לבקר אותנו מידי שבוע כשהוא פנוי, בנוסף מאז שהורי התגרשו האחים שלי לא כ"כ מתייחסים אליו ואני מרגישה שזה פוגע בו, אני לעומת זאת כן בחברתו. אבא שלי
מאוד מופנם, הוא בן אדם סגור וביישן במיוחד מול אנשים חדשים .. הוא לא מראה את
מה שהוא מרגיש. לכן גם חבר שלי עדיין לא פגש אותו, אבא שלי מעדיף לא לבקר בבית כשהבן זוג שלי או של אחותי נמצאים גם מהסיבה שהוא דתי והוא חושב שאנחנו צריכות לחזור בתשובה, הוא לא מרוצה מזה שיש לנו בן זוג אבל אנחנו ממשיכות בשלנו. החבר שלי בצבא, הוא חייל קרבי אז יש לנו תורות מי ישן אצל מי בסופ"ש,
כשאני הולכת למשפחה שלו הם משפחה חמה, מכובדת .. אמא שלו גם אם חד הורית והיא לא מתנהלת כך כי היא מבינה את המצב וחשוב לה אווירה משפחתית, בכל זאת !
היום בצהריים (יום שבת) הלכנו לאכול בפארק ארוחת בוקר, האחים שלו שיחקו
עם אחד השני ואני שואלת את עצמי .. איפה אני? למה אני לא זכיתי לחיות כך?
גם כשאני והחבר שלי בעזרת השם מתכננים לגור ביחד כמובן שזה ייקח כמה שנים איך אני אפגיש ביניהם לבין הורי? זה כ"כ מייבש אותי ..
אני מתביישת אפילו לומר את זה, אני לא במקום הזה והם כן .. הם מאוד שונים ממני.
יש לציין שדודה שלי אישה ממש שונה ממנה, בקטע טוב. בני דודים שלי מקסימים וגם בעלה. בדרך כלל אנחנו עושים אצלהם חגים או שהם באים להתארח.
אני באמת לא יודעת איך להמשיך מכאן, יש לציין שאמא שלי יודעת מידי פעם להיות
חברותית וגם זה במצבים נדירים ..
אני מרגישה שחלק מההתנהגות שלה זה התוצאה מהוריה, סבתא שלי נפטרה לפני מספר רב מאוד של שנים וסבא שלי נפטר יחדיו לפני כמעט שנה.
יש מצבים שאני מרגישה שחלק זה בגלל זה.. בגלל שהם היו מאוד מחוברים אליה.
גם אני ואפילו מאוד, לקחתי את זה קשה אבל אני מבינה את משמעות החיים וזה טבע העולם. בכל מקרה עם כל המצב למה אני צריכה להמשיך לחיות כך? אני רק חושבת על העתיד מה יהיה כשאתחתן, איך זה ישפיע על המשך החיים שלי ..
אשמח לשמוע עוד דעות של אחרים ואיך להתנהל
בהמשך, תודה ושבוע טוב :-)