מאז הפיגוע במצעד הגאווה אחי "ההומו לשעבר "בדיכאון מוחלט, מה לעשות איתו?

שלום אני נמצא במצב של כאוס . אולי אני אשמע הומופוב אבל מותר לי להביע את דעתי נכון ? לא מזמן כתבתי כזאת שאלה שנראית קיצונית מדי והומופובית והיא כנראה נמחקה אבל בגלל זה אני רוצה להתנצל על הניסוח אבל לא מצטער על הכוונה . לפני פחות מחצי שנה קצת לפני הפיגוע או הרצח במצעד הגאווה אח שלי יצא מהארון לפחות מולי כי הייתי הכי קרוב אליו . והתגובה שלי בהתחלה הייתה בדיחה צחקתי עליו ואז פשוט כעסתי ורבתי איתו על זה ואמרתי לו שאם ההורים ידעו על כך הם לא יוכלו לעמוד בזה וירצו להעיף אותו מהבית . התחלתי להטיף לו מוסר שזה לא בסדר ושהוא צעיר מדי לדעת את זה ואולי כדי שיילך לטיפול לבדוק מה נכנס בו . תמיד רציתי שיהיה לי אח הומו בשביל לצחוק עליו גם כי תמיד הייתי האח הכי פחות מקובל בבית ותמיד ההורים שלי פחות אהבו אותי וזה היה סוג של קנאה אפשר לומר אז רציתי לנצל את זה בשביל שאני אהיה האח המקובל זה היה המחשבה שלי שהייתי ילד ממש בערך בגיל 13 ועברו כמה שנים והבנתי כמה שזה יהיה נורא אם יהיה לנו כזה בבית . לא חשבנו שיכול לקרות מצב כזה .בקיצור ניסיתי לשכנע אותו לעשות משהו בשביל לבדוק את העניין והזהרתי אותו שהוא יצטער על כך וה' יעניש אותו כי אנחנו סוג של משפחה מאמינה לא חרדית אלא מסורתית אבל הומו אך ורק סוג של בדיחה או קללה ירידה. עבר שבוע וחצי מאז שסיפר לי וב30.7.2015 היה יום שהוא רצה לצאת מהארון מול כולם . ובארוחת הערב ראינו טלוויזיה וראינו בחדשות מה שקרה במצעד הגאווה שמישהו דקר אנשים וישר הבנתי והוא היה בהלם . כולם (שאר האחים בערך אנחנו 5 אחים חוץ ממני ומאחי "ההומו לשעבר") וההורים כמובן אמרו "מגיע להם ,פעם הבאה שלא יעשו את הגועל הנפש הזה בירושלים שהיא עיר קדושה ". ואז בצד אמרתי לו אתה מבין מה אמרתי לך ה' העניש אותם על כך . לא הצדקתי את הרצח כי זה נורא שרוצחים בני אדם ועוד יהודים אבל בכל זאת הם עשו משהו שאסור . מקווה שפעם הבאה לא יעשו את המצעד בירושלים ויחזרו לתל אביב שם הבירה שלהם . מאז מה שקרה אחי בדיכאון ואף הצהיר שאינו מתכוון לצאת מהארון לעולם ושהוא נודר שינסה להפסיק להיות הומו . שיחקתי את המשחק ואמרתי לו שאני לא שונא אותו ואני תומך בו (לא רציתי שהוא יתאבד או משהו ולכן אמרתי לו ) בלב שמחתי על ההחלטה . אין ספק שהוא לא חזר לעצמו .שאר החופש הוא היה חולה מספר פעמים ונשאר בבית ולא רציתי לספר להורים מה קרה לו אמרתי שהוא נמצא בדיכאון . אם הם היו יודעים לא יודע מה היה קורה אבל לא רוצה לפגוע בו ולהוציא אותו מהארון ולהרוס את המשפחה ואת הסביבה .אז שיקרתי להם ואמרתי לו שהוא בדיכאון בגלל שהוא מרגיש בודד או משהו כזה המצאתי סיפור וכמובן סיפרתי לו את זה שידע מה להגיד . הוא לא ממש שיתף פעולה כי הוא היה בדיכאון ממש אבל הוא לא אמר מילה . לקחו אותו לפסיכולוג והיום הוא התאושש הוא מדבר אבל כל הזמן עצוב ומדבר איתי כמה שהחיים הורסים אותו ובלימודים הוא כבר לא מצליח ללמוד כמו פעם בעיקר אחרי הידיעה על מותה של הפצועה שברה אותו לגמרי . הוא חוזר הביתה ומתסגר בחדר לא משחק עם חברים יושב במיטה ושומע מוזיקה (דיכאון כמובן ) הפסיכולוג עזר לו אבל לא הוציא ממנו את הדיכאון הזה . לפעמים אני מרגיש ייסורי מצפון אבל אני גם מציל אותו . לא מגיע לו לצאת מהארון בשביל שהחברה לא תקבל אותו והוא יהיה מוחרם נכון ? עדיף שימשיכו לאהוב אותו . ואגב כל ניסיון לשכנע את ההורים או האחים האחרים לקבל אותו לעולם לא יצליחו . אני נמצא במצב של כאוס . מה לעשות ? אולי אני אשם אבל לא מגיע לו את החיים האומללים האלה של הומו בודד .אגב גם מבלי התגובות שלי או העזרה שלי או בכלל הקשר איתי על כך הוא היה נמצא במצב קשה אפילו יותר . אז אני לא בטוח שרק אני האשם העיקרי . וכמובן לא שיניתי את דעתי על ההומואים פשוט לא יודע כבר מה לעשות איתו . היום אני מבין שאני במצב הרבה יותר טוב מאשר בילדותי שחשבתי שאני הכי שנוא במשפחה . מה לעשות?